נתן אלתרמן הפורום המרכזי של אתר אלתרמן

התחתית הכפולה של "כוכבים בחוץ"

Thu, 04 Jun 2026 18:19:17 GMT

חברים שלום,
אני כותב פה על מנת לבדוק אם מישהו כאן אולי יכול לעזור לי לשפוך אור על סיפור מסתורי הקשור לאלתרמן ו"התחתית הכפולה" של קובץ שיריו הראשון "כוכבים בחוץ" (כ"ב). כל הענין נראה לי הזוי למדי - העובדה שהפרשנות אליה נחשפתי בשעות הקטנות של איזה לילה מתישהו (כנראה) בין 2002-2005, שהיתה מפתיעה ומעניינת לי אז, ועוד יותר מכך היום – פשוט לא ניתן למצוא לה זכר במרשתת.
באותה התקופה ערוץ 2 (או אולי ערוץ 1? אחר?) היו משדרים בשעות הקטנות של הלילה רצועה כזו של "ממילא אף אחד לא רואה, אבל אנחנו צריכים לשדר משהו, אז הנה, קבלו איזו הרצאה אקדמית משמימה, שיהיה לכם לבריאות..."
אני הייתי אותו לילה אחרי בילוי, לא יכול להירדם, אז רבצתי מול הטלוויזיה. לא היית מחובר לכבלים אז כנראה לא היו הרבה אופציות חוץ מאיזה הרצאה משמימה, אבל טוב, אני בחור משכיל, בוא ננסה אולי יהיה משהו מעניין.
עכשיו, תקשיבו: אני הולך לספר לכם על ההרצאה, וזה אולי יכול להישמע כאילו אני ממציא ומטריל פה – אבל לא, אני לא מטריל! חוזר – לא מטריל!
דווקא ההרצאה חשפה הטרלה: את ההטרלה הספרותית כנראה הגדולה ביותר בתולדות השירה העברית (כמובן, ב-2003 או מה שזה לא היה, המונח לא היה קיים). וזהו, שלא סתם הטרלה, אלא פיצוץ גלקטי בשדה השירה העברית עם השלכות תרבותיות על תקומת עם ישראל בארצו. לא פחות. וכל זה עוד מגיע מבית היוצר של הארי שבחבורה, האחד והיחיד, האגדה בחייו: נתן אלתרמן.
טוב, אז אני מתחיל לצפות בהרצאה. זוהי גברת נחמדה, מעט ביישנית, נראית בדיוק כמו שחוקרת ספרות זוטרה באקדמיה אמורה להיראות, ושם ההרצאה הוא: "התחתית הכפולה בשירי 'כוכבים בחוץ'" (או משהו בדומה). ואז הדוקטור(?) מתחילה לדבר ולגלגל את הסיפור קדימה, ומסתבר שאותה גברת נחמדה וחיישנית, ולא כל המאורות הגדולים של ביקורת הספרות בארץ, בד"כ אלו שהיו אז מצטלמים עם מקטרות ומנסים להיראות מעמיקים, דווקא היא עלתה על הסוד הגדול שאלתרמן הכניס ל"כוכבים בחוץ" (להלן, כ"ב), ולא גילה על כך (כמעט) לאף אחד עד יומו האחרון.
טוב, זה כבר נשמע מעניין, אז אני מתנער קצת וצופה בריכוז.
אז היא מספרת (וזה אני לא זוכר במדויק), שאלתרמן ביקש לקחת את הסוד לקבר, אבל בכל זאת אולי סיפר משהו ממנו למישהו - היא לא נוקבת בשמו של המישהו, ולי זה נשמע שהיא לא רוצה לסבך/להסתבך – ואיכשהו שביב מידע מכל זה התגלגל לאזניה והיא פצחה בעבודת מחקר לחשוף את הסוד.
אז היא יושבת וקוראת את כ"ב, שוב, איני זוכר במדויק כמה מהסוד היא כבר ידעה כשהתחילה, והיא מצליחה לראות שלכל אחד משירי הספר יש תחתית כפולה, כלומר, המשמעות החיצונית, המוכרת, הנתונה לפרשנות בגבולות מסוימים, ומשמעות פנימית אותה יכול לראות רק מי שיודע את הסוד. ויותר מזה – המשמעות הפנימית של כל השירים היא סביב אותה תמה. והיא עושה חריש יסודי ועוברת מילה-מילה בכל שיר על מנת להבהיר איך היא עתה מתפרשת על פי המשמעות הפנימית, ולטענתה, הכל מתיישב יפה-יפה.
ואז כמובן, היא צריכה לתת איזה דוגמא, אחרת מה שווה כל הענין? אז היא לוקחת את השיר הפותח של כ"ב – "עוד חוזר הניגון", ועוברת עליו מתחילתו ועד סופו ומראה איך ניתן לקרוא אותו ע"פ התמה הסודית, ושורו וראו – הכל מסתדר יפה-יפה, והשיר שהיה יפה קודם, אבל די חמקמק ונתון לפרשנויות מפרשנויות שונות, פתאום משמעותו הופכת בהירה לגמרי, אם כי עשירה, ומילותיו הופכות אף יפות יותר, וכולו עולה ובוהק ביופיו.
טוב, אני אף פעם לא הייתי חובב שירה גדול, אבל כל הסיפור הזה המסתורי, עם התחתית הכפולה, והאלגנטיות של הפתרון – דיבר אלי, וההרצאה הזו, עיקריה, נחרתה במוחי.
עברו אולי 20 שנה, ויום אחד נזכרתי בהרצאה הזו בקוראי פוסט של מישהו על אלתרמן. אותו מישהו לא אמר מילה על הסוד של כ"ב, ואני אומר לעצמי – מה, הוא "המבין", לא מכיר את הסוד הגדול?
אז אני עושה חיפוש בגוגל, די בטוח שאצליח למצוא משהו בענין – ולא מוצא כלום! אני חורק שן קלות, ועושה חיפוש יותר יסודי, עקיף מפה ומשם, וכו' – ולא מוצא כלום. טוב, זנחתי את זה. משפחה, עבודה, למי יש זמן...
לפני כמה ימים נזכרתי בענין שוב, ושוב חיפשתי, הפעם גם בעזרת צ'אטי – ועדיין, אין שום דבר. ואני שובר את הראש: איך פרשה אדירה כזו נעלמה מעל פני האדמה?
וכך הגעתי לפה.
מישהו מכיר ויודע על מה אני מדבר?

עוד חוזר הניגון - והוספת לכת --

Tue, 21 Sep 2021 12:22:19 GMT

כאשר בארי סחרוף שר ב 1998 את השיר 'עוד חוזר הניגון' בלחנו הנפלא של נפתלי אלתר, העיבוד הרוקיסטי הפך את השיר לפופולארי והונגש לרבים שלא היו מודעים לפלא הגדול הנקרא אלתרמן. אבל (ותמיד יש אבל...) הוא הוסיף את ה 'ל' המיותרת והמעצבנת למלה 'לכת'.
אלתרמן כתב בסוף הבית השני:
וְכִבְשָׂה וְאַיֶּלֶת תִּהְיֶינָה עֵדוֹת
שֶׁלִּטַּפְתָּ אוֹתָן וְהוֹסַפְתָּ לֶכֶת - -
ובארי סחרוף שר:
"שליטפת אותן והוספת ללכת" (ושימו לב גם ל 'י' שהתווספה במלה 'לטפת' המקורית כפי שהשיר מופיע בשירונט).
טוב. זה קרה ואפשר אולי להבין שהמבצעים חשבו שאולי השיר לא יהיה מספר מובן לקהל המאזינים. כאילו לא יבינו מה זה 'לֶכֶת' (ראה סיפור השיר 'דצמבר' שממנו הושמטו בשיר הפופולארי ובמודע, נהר הגוודלקיביר מסביליה ואוטובוס 'המעביר' מתל אביב) אבל נוכל לסלוח לאומן ואפילו אולי להודות לו על הפופולאריות העצומה שהוקנתה לשיר.
אבל (ושוב יש אבל), במוצאי השבת האחרונה זכינו לצפות בהצגה 'עוד חוזר הניגון' בהבימה. שעתיים וארבעים דקות שכולן אלתרמן (ותרצה, נכון שצריך דרמה אבל היה קצת יותר מדי תרצה לטעמי). ההצגה נפתחה (איך לא, הרי השם מחייב), בשיר 'עוד חוזר הניגון' לפי הלחן של נחום היימן. יופי. והנה, צוות ההצגה בהבימה עשה את אותה טעות של בארי סחרוף, טעות מעצבנת. למה אתם שרים "ללכת"? אין במאי? אין עורך? אין מישהו שפתח את הספר כוכבים בחוץ וקרא את השיר הפותח? אפילו לא צריך לדפדף, זה הרי השיר הראשון.
האזנתי אחרי ההצגה, רק כדי להיות בטוח, לביצוע הנפלא של חוה אלברשטיין ללחן של היימן והיא שרה נכון, "והוספת לכת'.
אם מישהו מכם מכיר מישהו בהנהלה של הבימה, שיבקש בכל לשון של בקשה להוריד את ה'למד' המיותרת (הפוגעת גם במקצב של השיר).
גמר חתימה טובה.

ספני שלמה המלך וחצי האי קטאר

Fri, 10 Apr 2026 17:23:56 GMT

בשיר "ספני שלמה המלך", אלתרמן מזכיר עיר במדינתה של מלכת שבא שנקראת "עיר קיטור":

כך בכל מקום שבו השליכו עוגן,
וביחוד במדינת שבא, בעיר קיטור
שקשרה עם יהודה קשרי-ברית-אומן,
שם ממש לראות פניהם עמדו בתור!

המושג "מדינת שבא, עיר קיטור" מופיע לראשונה בפירוש מדרשי בארמית למגילת אסתר מהמאה השמינית לספירה, שנקרא: "תרגום שני למגילת אסתר". בתחילה התפלאתי כיצד אלתרמן מטריח את קוראיו הצעירים, ואפילו את הוריהם, להתחקות אחר העיר המסתורית הזו. מילא "מדינת שבא" - כולם הכירו בשנות החמישים ( השיר פורסם ב"ספר התיבה המזמרת" ב 1958) את סיפורי מלכת שבא ושלמה המלך מהתנ"ך, אבל "עיר קיטור" אפילו הורים בני תורה יתקשו מאד למצוא את המקור.
והנה ראיתי שב "ספר האגדה", טרחו ביאליק ורבניצקי ותרגמו את האמור ב"תרגום שני למגילת אסתר" כך שיהיה שווה לכל נפש! להלן ציטוט קצר מדברי תרנגול הבר אל שלמה המלך:
"אף ראיתי אישה אחת מושלת בכולם ושמה מלכת שבא. ובכן, אם טוב הדבר לפני אדוני המלך, אאזור כגבר חלצי ואלך ל"עיר קיטור" למדינת שבא, מלכיהם אאסור בזיקים ומושליהם בכבלי ברזל ואביא אותם אל אדוני המלך".
אם נוסיף עכשיו ונחקור כיצד קשורה "עיר קיטור" ל"מדינת שבא", נראה לי שכך הם הדברים. אברהם הנערץ גם על היהודים וגם על הערבים לקח אישה שלישית ושמה "קטורה" מלשון "הקטרה". לאברהם וקטורה היו ילדים ונכדים אותם שלח אברהם "קדמה אל ארץ קדם", כלומר לייסד יישובים באזורים מזרחית לארץ כנען. "מדין" בנה של קטורה ייסד את ארץ מדין ו"שבא" נכדה של קטורה ייסד את "מדינת שבא" באפריקה סמוך לחצי האי ערב. על שם סבתו קטורה, הוא קרא למדינה או לבירה שלה – "עיר קיטור". גם צאצאי קטורה אחרים כמו "דדן" ייסדו מדינות באותו אזור: "שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ". אם כן, גם מדינת קטאר שנמצאו בה שרידי יישוב מתקופת האבות נקראה ככל הנראה על שם האימא, או הסבתא, קטורה. כמובן שישנן עוד השערות לגבי המקור לשם מדינת קטאר אבל גם הן רק השערות.

הבכי

Mon, 19 Jul 2021 16:29:34 GMT

אשמח לדעת אם ישנו תרגום באנגלית ל ״בכי״ מתוך שירת העניים

דרך דרך נתיבה

Thu, 05 Feb 2026 03:10:46 GMT

דרך, דרך, נתיבה
יָצְאוּ, יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ בַּחוּרַים, יָצְאוּ עַזֵּי כְּתֵפַיִם וְחָזֶה, וּבְעֵת שֵׂאתָם, שֵׂאתָם אֶת הָרַגְלַיִם, נָשְׂאוּ אִתָּם שִׁיר-זֶמֶר שֶׁכָּזֶה:
דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, נְתִיבָה, דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, עֲרָבָה, מֶרְחַקַּיִךְ אֲרֻכִּים, לִרְגָבַיִךְ אֵין חֻקִּים.
נַחֲשִׁי-נָא לִי, הַדֶּרֶךְ, הַמֶּרְחָק, אַתָּה הַגֵּד: שְׁנֵי רֵעִים יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ, מִי מֵהֶם יָשׁוּב בּוֹגֵד?

עַד דָּם טִפְּסוּ בַּסֶּלַע בַּחוּרַים, חָצוּ רֵעִים בַּמַּיִם עַד חָזֶה, אַךְ בְּשֵׂאתָם, שֵׂאתָם אֶת הָרַגְלַיִם, נָשְׂאוּ אִתָּם שִׁיר-זֶמֶר שֶׁכָּזֶה:
דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, נְתִיבָה, דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, עֲרָבָה, דֶּרֶךְ עֹנִי וְעַרְעָר, דֶּרֶךְ נְחוּשָׁה וּגְזָר.
נַחֲשִׁי-נָא לִי, הַדֶּרֶךְ, הַמּוֹרָא, אַתָּה הַגֵּד: שְׁנֵי רֵעִים יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ, מִי מֵהֶם יָשׁוּב בּוֹגֵד?

עָיְפוּ, עָיְפוּ לָמָוֶת בַּחוּרַים, הִכְּתָה צִיָּה עַל רֹאשׁ וְעַל חָזֶה, אַךְ עוֹד נָשְׂאוּ, נָשְׂאוּ אֶת הָרַגְלַיִם, וְעוֹד נָשְׂאוּ שִׁיר-זֶמֶר שֶׁכָּזֶה:
דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, נְתִיבָה, דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, עֲרָבָה, דֶּרֶךְ יֶגַע וְאוֹיֵב, דֶּרֶךְ לְעַזֵּי הַלֵּב.
וְעֵדָה אַתְּ לָנוּ, דֶּרֶךְ, וְכוֹחֵנוּ לָנוּ עֵד: טוֹב הוּא מוֹת הַמֵּת בַּדֶּרֶךְ, מִשּׁוּבוֹ שֶׁל הַבּוֹגֵד.

נָפַל שָׁדוּד אֶחָד מִבֵּין הַשְּׁנַיִם, שָׁמַט אָחִיו רֹאשׁוֹ עַל הֶחָזֶה, אַךְ בְּשֵׂאתוֹ שֵׁנִית אֶת הָרַגְלַיִם, נָשָׂא אִתּוֹ שִׁיר-זֶמֶר שֶׁכָּזֶה:
דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, נְתִיבָה, דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, עֲרָבָה, מֵרְגָבַיִךְ וְסַלְעֵךְ, קוֹל אָחִי צוֹעֵק לִי: לֵךְ!,
לֹא עָנִית לִי עוֹד, הַדֶּרֶךְ, לֹא עָנִיתָ, לֵיל יוֹקֵד: שְׁנֵי אַחִים הָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ, מִי מֵהֶם יָשׁוּב בּוֹגֵד?

וְעֵת נָפַל שֵׁנִי מִבֵּין הַשְּׁנַיִם, עֵת נָח רְחַב-כְּתֵפַיִם וְחָזֶה, נָשְׂאוּ רוּחוֹת אֶת שִׁיר הַבַּחוּרַים, נָשְׂאוּ רוּחוֹת שִׁיר-זֶמֶר שֶׁכָּזֶה:
דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, נְתִיבָה, דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, עֲרָבָה, לִרְגָבַיִךְ אֵין חֻקִּים, לְנוֹפְלַיִךְ אֵין מֵקִים.
וְיוֹדַעַת אַתְּ, הַדֶּרֶךְ, וַאֲנִי, הָרוּחַ, עֵד: רַק הַמֵּת בָּךְ, דֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ, לֹא יָשׁוּב מִמֵּךְ בּוֹגֵד.

השיר פורסם ב"לוח הארץ – לשנת תש"ב" שיצא לאור ככל הנראה זמן קצר לפני ראש השנה תש"ב שחל ב 22/9/41. ככל הנראה אלתרמן הוזמן, בין משוררים אחרים, מספר חודשים לפני היציאה לאור לתרום שיר לספרון-לוח שנה הזה.
ארבעה חודשים לפני יציאתו לאור של לוח הארץ תש"ב, במהלך חודש מאי 1941 נהרג דוד רזיאל מפקד האצ"ל במהלך שליחות מודיעינית עבור הצבא הבריטי מעבר לקווי האויב העיראקי – צרפתי וישי – גרמני. מודעות אבל והספד רבות פורסמו בעיתונים במהלך החודשים יוני יולי, אולם פרטי שליחות הגבורה לא פורסמו. ניתן להניח שאלתרמן קיבל מידע מסוים על פרטי השליחות הנועזת ממקורביו, למשל יצחק שדה מפקד הפלמ"ח שגם כוחותיו פעלו בסוריה ועיראק באותה תקופה. להלן תיאור השליחות הנועזת ממספר מקורות של היום. מה שאלתרמן ידע במהלך החודשיים-שלושה שאחרי האירוע היה ככל הנראה קרוב למה שאירע במציאות אם לא במדויק לפרטי פרטים ועל כך הוא כתב את השיר.

מתוך ויקיפדיה על דוד רזיאל:
"בשנת 1941, לאחר שפרץ בעיראק מרד אנטי-בריטי בראשות רשיד עאלי אל-כילאני, נענה רזיאל לבקשת הבריטים לשגר יחידת קומנדו לחבל במתקני זיקוק הנפט ליד בגדאד, שהיו חיוניים לצבא הגרמני. רזיאל אף החליט, למגינת לבם של חבריו, לעמוד בראש היחידה של ארבעה אנשים, שכללה את יעקב מרידור, יעקב סיקא אהרוני ויעקב טרזי. הוא אף סבר שיוכל להקים תאים של האצ"ל בקרב יהודי עיראק. היחידה יצאה לפעולת האצ"ל בעיראק ב-17 במאי 1941 משדה התעופה הצבאי בתל נוף, ונחתה בשדה התעופה בחבניה שבעיראק. בהגיעם שונתה התוכנית, והם קיבלו משימת מודיעין לקראת כיבוש העיר פלוג'ה. בפעולה זו נהרג רזיאל, ב-20 במאי, ביחד עם קצין בריטי מלווה, מהפצצה של מטוס גרמני, והוא בן 30."

מתוך: "סיפורן של לוחמות האצ"ל" – יהודה לפידות, "דרכו האחרונה של דוד רזיאל":
"במקביל, עסקו אריה פוסק ויצחק ברמן בהידוק הקשר עם המודיעין של הצבא הבריטי, במטרה למצוא דרכים לשיתוף פעולה בין הארגון לצבא.
באמצע שנת 1941 היה הצבא הבריטי במגננה. הצבא הגרמני התקדם בצפון אפריקה ואיים על מצרים; ממשלת "וישי" הצרפתית, שפעלה בחסות הגרמנים, החזיקה בסוריה ובלבנון והיוותה איום על ארץ-ישראל מצפון; בעיראק, מָרַד ראשיד עלי אל-כילאני והשתלט על שדות הנפט, שהיו חיוניים להמשך המלחמה. ואם לא די בזאת, הרי ב-2 במאי הפנה כילאני את המרד נגד הבריטים, שם מצור על שדה התעופה בחבנייה והחזיק באנשי השגרירות הבריטית בבגדאד כבני-ערובה.
בצר להם, פנו ראשי המודיעין הבריטי במצרים אל ברמן ושאלו אם האצ"ל יוכל לשגר יחידה כדי לפוצץ את מכלי הדלק המזוקק בבגדאד, דלק שהיה חיוני לחיל-האוויר הגרמני. ברמן הביא את בקשת האנגלים בפני רזיאל, אשר השיב מיד בחיוב. הוא ארגן חוליה בת ארבעה אנשים והחליט לעמוד בראשה. כל ההפצרות של חבריו, שרזיאל עצמו לא ייקח חלק בפעולה, לא הועילו, וביום ראשון 17 במאי 1941 יצאו הארבעה לשדה התעופה הצבאי בתל-נוף. אל רזיאל התלוו יעקב מרידור, יעקב-סיקא אהרוני ויעקב תרזי (שני האחרונים לא ידעו את זהותו של רזיאל). בתל-נוף עלו הארבעה על מטוס תובלה של חיל האוויר הבריטי וכעבור מספר שעות נחתו בשדה התעופה בחבניה שבעיראק. לאחר הנחיתה הוסבר לרזיאל כי תכנית פיצוץ מכלי הדלק נדחתה, ובמקומה הוטל על החוליה לבצע תפקידי מודיעין לקראת כיבוש פאלוג'ה (ששכנה בדרך לבגדאד). למחרת היום יצאו אנשי החוליה לשטח בלוויית קצין בריטי והגיעו עד לנהר. היה עליהם לחצות את הנהר, אולם בסירה היחידה שעמדה לרשותם היה מקום רק לשני אנשים. רזיאל הטיל על מרידור וסיקא אהרוני לחצות את הנהר, כדי למלא את המשימה שהוטלה עליהם, והוא עצמו, יחד עם תרזי והקצין הבריטי, עשו דרכם בחזרה אל המכונית. לפתע הגיח מטוס גרמני, ואחת הפצצות שהטיל פגעה במכונית. רזיאל והקצין הבריטי נהרגו במקום, נהג המכונית נפצע ותרזי, שהספיק לקפוץ - לא נפגע. בערב חזר מרידור מן המשימה וכששמע את החדשות האיומות, עמד ליד הגופה ואמר: "זהו המפקד הראשי של הארגון הצבאי הלאומי, דוד רזיאל, האלוף בן-ענת."

מתוך ויקיפדיה על סיקא אהרוני:
"הוא השתתף בפעולת האצ"ל בעיראק בה נהרג מפקד האצ"ל דוד רזיאל. בפעולה זו השתתפו גם יעקב מרידור ויעקב טרזי. בסיכון חיים ובהצלחה, השלימו יעקב סיקא אהרוני ויעקב טרזי את הפעולה שהובילה לכניסת הבריטים לעיראק ולהצלת הקהילה היהודית מפרעות הפרהוד".

מתוך "מעריב" 5 ינואר 1979, ראיון השבוע עם יעקוב סיקא אהרוני:
"יצאנו במוצאי שבת בחודש יוני (מאי י.ג.) 1941, דוד רזיאל (מפקד האצ"ל), יעקב טרזי, יעקב מרידור ואני. היו אלה ימי חרדה הן ליהודי ארץ ישראל והן ליהודי עיראק. עניבת החנק הגרמנית הלכה והתהדקה סביב צווארה של ארץ ישראל. עיראק נשלטה בידי משטרו של ראשיד עלי כיילני, שחולל הפיכה פרו-נאצית. ליהודי עיראק היה מזומן גורל של השמדה, בדומה לאחינו באירופה. על חולייתנו הוטל על ידי האינטליג'נס הבריטי לעבור דרך הקווים הערביים אל הבירה בגדד ולאסוף את כל הנתונים האפשריים על הכוחות הצבאיים ולדווח למודיעין הבריטי. אולם דוד רזיאל רקם תכנית נוספת. אותה שעה עשה בעיראק המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל חוסייני, ידידו של היטלר. דוד רזיאל התכוון למצוא את הצורר בעיראק ולהרוג אותו. אולם דוד רזיאל נהרג ולא זכה.
התפצלנו לשתי חוליות: מרידור ואני יצאנו בסירה שהושטה על ידי חייל כורדי לכיוון עיר עיראקית, דוד רזיאל יצא עם יעקב טרזי לחפש פירצה בקווים הגרמניים-ערביים. בהגיעם לשדה תעופה נהרג דוד רזיאל בהתקפה של "מסרשמיטים" גרמניים. טרזי שהיה צמוד לרזיאל, ניצל.
עם שובנו להבנייה פגשנו את טרזי. שעה ארוכה לא יכול היה להשמיע הגה. אחר כך אמר: "בן משה (כינויו המחתרתי של דוד רזיאל) – נפל". עולמנו התמוטט.
למחרת, אבלים ומכונסים בכאבנו הגדול, שלא הייתה לו נחמה, אבל לזכרו של דוד רזיאל שלנו, יצאנו לשליחותנו. היו לנו ימים קשים מאד. חשופים לסכנה, הסתננו דרך הקווים הערביים, שרטטנו תוואי שבו יכול הצבא הבריטי להסתער על בגדד ולשים קץ לשלטון הפרו-נאצי. חזרנו להבנייה. על שולחנם של המפקדים הבריטיים פרשנו את התכנית המפורטת של הדרך לבגדד. על יסוד התכנית הזאת השתלטו הבריטים על בגדד ועל עיראק כולה ושמו קץ לשלטון הפרו-נאצי. יהודי עירק ניצלו מהגורל המר שזימנו להם העיראקים שותפי הגרמנים.

אלתרמן ניזון מההודעות בעיתונות ואולי גם מיצחק שדה כי הפלמ"ח שהוא היה מפקדו פעל גם הוא בסוריה לעזרת הבריטים. כמובן שלא ברור איך בדיוק "עבר" הסיפור בחודשיים שמיד לאחר האירוע.

לפי פרסום ב"הארץ" מהשניים ביוני 1941: "בערב חג שבועות התקבלה הידיעה על מותו של דוד רזיאל, בן 30, "אי שם במזרח הקרוב". המנוח השאיר אחריו אישה. ובהמשך: "נציבות בית"ר מודיעה בכאב עצור על מות-הגיבורים של המפקד דוד רזיאל".
"המשקיף" 2 ביוני 1941: עוד לא הגיעה השעה לגולל את הפרק הדרמטי הגדול של פעילות דוד רזיאל בשנים האחרונות למען כבוד ישראל וחירותו. בבוא היום, ויוסר הצעיף מעל פני פרשת הגבורה הזו, יבין כל אדם מישראל כמה חייבת האומה לחיילים האלמונים, העושים את מלאכתם הקדושה בצנעה ובסתר‭.
הצופה: אחד מל"ו השומרים הנסתרים של הישוב. לפני ימים אחדים נעקר דוד רזיאל. ביום אחד מצאת יושב על אחד הספסלים נער רחב הכתף, (ראו בשיר – רחב כתפיים וחזה, י.ג.) בעל פרצוף גרמי , משורטט שרטוטי מרץ עזים, ולומד בשקט.
העולם
דוד רזיאל ז"ל מצא את מותו "אי שם במזרח הקרוב" לאחר שחזר ממעשה גבורה שביצע בהצלחה. המנוח היה מנהיג נערץ בנוער הבית"רי , אך גם בחוגים אחרים העריכו מאד את חריצותו, כישרונותיו ומסירותו הנעלה לעם ולארץ. בן ‭30‬ היה והשאיר אחריו אישה.

נשאר עוד להסביר לעומק את הביטוי "דרך נתיבה" ומדוע אלתרמן בחר דווקא בו מתוך הפסוק בספר משלי.

האם השיר "פגישה לאין קץ" נכתב לאהובה? למי?

Sun, 21 Mar 2010 08:27:28 GMT

שמעתי דעות לכאן ולכאן. האם ברור שהשיר נכתב לאשה אהובה? ואם כן - האם ידוע אם אלתרמן כתב את השיר לאשה מסוימת?

תרגומים באתר stihil.net

Sun, 08 Feb 2026 15:03:55 GMT

תרגומים באתר stihil.net :
- בתרגום לרוסית "כוכבים בחוץ" ו"שמחת עניים" בשלמותם, "עיר היונה" ו"חגיגת קיץ" חלקית ועוד שירי אלתרמן; כל שירי רחל המשוררת; מבחר שירים של גולדברג, עמיחי, חלפי ומשוררים ישראלים אחרים;
- בתרגום לעברית מבחר שירים של פושקין, לרמונטוב, אחמטובה, ברודסקי ומשוררים סוביטיים (רובם יהודים);
בתרגום לעברית ורוסית מאות שירים פופולריים משש שפות;
- מאמרים וכתבות על השירים.
ברוכים הבאים!

חנה'לה התבלבלה

Wed, 27 Mar 2024 05:55:45 GMT

בפורים תשפ"ד זה, בו השמחה נמהלה בעצב, מצאתי את עצמי מעיין ב"פזמונות אלתרמן לפורים שנת תרצ"ג". עיני נישאו מהשיר "הוא והיא על הגג" שכינויו "מעפולה באנו הנה יחד" עם הביטוי האלמותי "את המן תלו על עץ גבוה, את ויזתא על עציץ..." אל השיר התאום שלו מבחינת הניגון הכליזמרי - "דבש וזפת" הידוע בכינויו "חנה'לה התבלבלה". האחרון התפרסם מאד והפך ברבות הימים לאחד משירי היסוד ל"שירי הקסטות" ואחר כך לזמר המזרחי כולו.
לטובת המתעניינים ואולי גם לטובת אלה שעוד יחקרו את השיר המקורי של חנה'לה שפורסם על ידי אלתרמן בנר שמיני של חנוכה תרצ"ד פחות משנה לאחר אותו פורים תרצ"ג – אפרט כאן שתי שגיאות דפוס בעלון "ניסים ונפלאות" בהוצאת "אץ קוצץ" בו פורסם השיר "דבש וזפת" או "חנה'לה". בגלל ששירי הקסטות היו "תורה שבעל פה" וגם בגלל אותן שגיאות דפוס שלא אפשרו שירה קולחת של השיר, נעשו בו במרוצת השנים שינויים רבים מהטקסט המקורי, זאת במקביל לעיבוד המנגינה מחסידית למזרחית.

שגיאת דפוס א' שלא מאפשרת לשיר את השיר במשקל ראוי:
במקום: "חנה'לה התבלבלה – / איך זה ככה ברית מילה / ואני עודי בתולה.
צריך להיות: "חנה'לה התבלבלה- / איך זה ככה ברית מילה / ואני עודני בתולה.

שגיאת דפוס ב' יותר משמעותית שבכלל לא מאפשרת לשיר כראוי:
במקום: "אז הרבי התעניין... / שניים אוחזים בבן / זה ענין קשה... / לכן נחכה עד שיגדל / אז אותו עצמו נשאל / איך זה באת מנובל ?!...
צריך להיות: "אז הרבי התעניין... / שניים אוחזים בבן / זה ענין קשה... לכן - / נחכה עד שיגדל / אז אותו עצמו נשאל / איך זה באת מנובל ?!...

ואוסיף עוד קצת לחלוחית מארון הספרים היהודי:
"היא אומרת שכולו שלי הוא / ואני אומר שלך!... / אז הרבי התעניין... / שניים אוחזים בבן /..."
המקור הוא כמובן המשנה המפורסמת בבבא מציעא:
" שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית,... ...זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי."
זמרי הקסטות שככל הנראה לא היו מודעים למשנה זו, שינו את הטקסט:
" היא אומרת שהוא לא שלי / ואני אומר שלך!..."
והעיקר והעיקר:
חוזרת על עצמה חריזה של "פרשת וילך" ו "המלך" וגם הקפדה יתרה על תאריכים, האחד של החתונה שחל לפני פרסום השיר והאחד של ברית המילה שאמור לחול שנה אחרי החתונה, אחריי פרסום השיר. הנה הציטטות:
החתונה:
"יום שישי תרצ"ג, פרשת וילך / חתונה הייתה בעיר / חנה'לה אמנם רצתה בן מלך / אך הסכימה לבן-גביר!"
ברית המילה שנה אחר כך:
"יום שישי תרצ"ד פרשת וילך / ברית מילה הייתה בעיר. / סעודה ניתנה כיד המלך / בן למזל טוב לגביר!..."
ובכן, תאריך החתונה אכן קיים בלוח העברי – כ"ד אלול תרצ"ג פרשת השבוע – "ניצבים וילך", שתי פרשיות קצרות שקוראים אותן במחובר. א ב ל - תאריך ברית המילה לא קיים! אין בכלל "פרשת וילך" בכל שנת תרצ"ד! ותאמינו או לא מי שדחק אותה משנת תרצ"ד לתחילת שנת תרצ"ה הוא "המלך" בכבודו ובעצמו!
להלן ההסבר בלשונו של ספר הפסיקה "הטור". "כשראש השנה חל ביום ב' או ג', ישנן שתי שבתות בין ראש השנה לסוכות. אז צריכים לחלק את פרשיות "ניצבים וילך" המחוברות כדי שיקראו את פרשת "וילך" בשנה שלאחר מכן בין ראש השנה ליום כיפור..." וסימן לדבר: "בג המלך פת וילך". הסבר לסימן: כש"המלך" שהוא ראש השנה, בו פותחים את התפילות באמירת "המלך" חל בימים בג (ב' או ג') "פת וילך" – פרשת "ניצבים וילך" המחוברת מתפצלת לשני מרכיביה כמו פתיתים ופרשת "וילך" נדחית לשנה הבאה.
אין ספק שלוח השנה תרצ"ד היה בידיו של אלתרמן בחנוכה תרצ"ד, כשכתב את השיר. הוא ידע שאנשים יסתקרנו לדעת באיזה תאריך הוא "צפה" שיחול ברית המילה לתינוק הבלתי אפשרי. הם יראו להנאתם שגם תאריך המילה הצפוי לא קיים! למביני דבר ניתן הרמז: "פרשת וילך" ו "המלך". ומי שלא יבין, כמו לדוגמה זמרי הקסטות, ישנה את "פרשת וילך" ל "פרשת ויאמר" שלמרבה האירוניה היא לא קיימת לא רק בתרצ"ד אלא בכלל אין פרשה כזו...

"קופו" - תחדיש אלתרמני?

Wed, 24 Dec 2025 03:24:32 GMT

אוֹר לַפִּידִים עָקֹם! קוֹפוֹ שֶׁל אוֹר חַמָּה!
צור ארליך בפירושו כאן למכת הדבר מציין שאור הלפיד הוא אור מלאכותי שמטבעו הוא חיקוי דל של אור החמה. לכן הוא מסביר את המילה "קופו" – "חיקויו" בבחינת "קוף אחרי בן אדם". יורשה לי להציע פירוש אלטרנטיבי למילה "קופו" – "חלק זעיר ממנו" (תחדיש אלתרמני?) בבחינת "קופה של מחט" - הלפיד, לעומת "הפיל" - אור החמה. כשהכוונה כמובן לביטוי - "לעייל פילא בקופא דמחטא" – תרגום: להעביר פיל דרך קוף המחט.

מכל העמים?

Fri, 17 Oct 2025 11:38:16 GMT

בהדרכה שהשתתפתי בה סופר על שירה של פניה "היערות", ונאמר שנכתב בעקבות אירוע מתקופת השואה, שבו 200 ילדים יהודים נלקחו ע"י הנאצים ליער ונרצחו.
המדריכה הוסיפה שפניה ואלתרמן היו היחידים שהתייחסו לאירוע.
מישהו יודע מהו השיר של אלתרמן שאליו היא מתכוונת?

האם יתכן שזה "מכל העמים"?

זמר מפוחית - אנקדוטה על מפוחית מפרשת ידיה

Sun, 02 Aug 2020 14:56:02 GMT

מצרף כאן פוסט שפירסמתי בפייסבוק שלי בנוגע לביטוי "מפוחית מפרשת ידיה" (זמר מפוחית)

זה שאלתרמן, כמו רבים מבני דורו, שלטו שליטה מוחלטת בתנ"ך, בעושר שפתו ובביטוייו, בזה אין חדש.
אך מדי פעם נופלת תובנה חדשה, איך ביטויים וצמדי מילים בשירים, לקוחים או שואבים השראה מביטוי כזה או אחר בתנ"ך, ואתה משתומם לגודל הגאונות והכשרון.
בתשעה באב האחרון, קראתי קצת מנבואות החורבן בירמיה שלפתע קרה לי מקרה בדיוק כזה.
בשיר "זמר מפוחית" מופיעה השורה הבאה:
"מפוחית מפרשת ידיה,
שרה שיר של שמחה וילל"
בואו נדבר רגע על הביטוי (הייחודי) מפוחית מפרשת ידיה.
****
אז מה זה "מפרשת ידיה"? (כי מפוחית זה יותר ברור, אבל חכו להמשך..)
אני, בקריאה של השיר, מבין שהכוונה היא שזמר המפוחית מתפרש למרחוק. כמו הביטוי "מצודתו פרושה", כלומר היא שולחת את ידיה, פורשת אותם, כביטוי שמבטא התפשטות.
" יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ" (מגילת איכה)
כלומר האויב פרש ידו על כל המחמדים של ירושלים ולא השאיר בה מתום.
עד כאן רובד ראשון.
****
אך הביטוי פרישת יד מופיע יותר בהקשר של בכי, יללה, אבל.
כמו בפסוק: "פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֵין מְנַחֵם לָהּ" (גם מגילת איכה)
כלומר, כמו אדם בשיא הבכי שפורש את ידו ביאוש, תקווה, תפילה, זעקה.
כמו שאומר השיר כמה שורות לפני כן: "ואם בוכה המפוחית על הברכיים..."
זה גם תנועה שמבטאת התפשטות (ומכאן הקשר לרובד הראשון), כלומר הזעקה אינה יכולה להיות יותר כלואה, והיא יוצאת החוצה. הרגש אינו כלוא יותר אלא הוא מבוטא בפרישת הידיים.

אם כן, יש כאן רובד יותר משמעותי. המפוחית לא רק מזמרת את שירה הממלא את חלל האויר, אלא היא מבטאת את הרגש הכלוא בזמרתה.
או אם תרצו: "שרה שיר של שמחה וילל".
רגשות מתפרצים.
*****

ועכשיו אנחנו מגיעים לעיקר.
תראו את הפסוק הזה, מנבואות החורבן, ירמיה ד, לא:
"כִּי קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי צָרָה כְּמַבְכִּירָה קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ"
כמו שראינו קודם, בת ציון המתייפחת, כלומר בוכה בכי סוער, המבוטא בכל רמח ושסה - פורשת כפיה.
****

אז הנה הקשר למפוחית!!
אחד לאחד כמו אצל ירמיה הנביא : קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ.

המפוחית של אלתרמן, בעלת המפוח, הבוכה על הברכיים,
מתייפחת בזמר סוער, מפרשת את ידיה.

שרה שיר שמחה וילל.

אלתרמן ודמוקרטיה

Sat, 06 Sep 2025 12:43:44 GMT

ראו בשיר"תחי הדמוקרטיה"

עוג מלך הבשן

Mon, 04 Jul 2022 02:07:35 GMT

בעקבות פרשנותה של פרופ' נגה רובין לעוג מלך הבשן, מביא כאן משהו נחמד המראה את המקור ממנו שאב אלתרמן את הרעיון: "ג'ירף קטן, קפץ, נשך אותי בברך"
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נד עמוד ב
משה כמה היה גובהו? – עשר אמות, לקח מקל שאורכו - עשר אמות, קפץ לגובה - עשר אמות, ונתן לעוג מכה עזה בקרסולו...
(אמה - בערך חצי מטר)

אלתרמניה- הסרט

Wed, 26 May 2021 12:48:26 GMT

הקרנת הסרט אלתרמניה תתקיים ב"קתדרה", מוזא אולם רוטשילד ביום ג' 6 ביולי בשעה 19:30.
משותפים בסרט:
נתן זך
יעקב אורלנד
יורם קניוק
חיים גורי
דן מירון
ורבים נוספים

תוים לשיר מכתבו של מנחם מנדל

Sun, 11 Apr 2021 05:51:04 GMT

שלום רב , האם יש למישהו תוים לשיר מכתבו של מנחם מנדל שהולחן ע"י שלמה ארצי ?

אקורדים לשיר את שומעת

Wed, 07 Apr 2021 19:10:24 GMT

שלום
אשמח אם למישהו יש את האקורדים לשיר את שומעת
שוקי

0524783492
shuki@mommycare.co.il

חיוך ראשון באנגלית

Sun, 28 Mar 2021 19:16:21 GMT

שלום האם מישהו יודע איפה ניתן למצוא תרגום לאנגלית של השיר חיוך ראשון
האם יש ספר דיגיטלי שניתן לרכוש?

פירוש מילה בשיר יום ביאליק והמדינה

Mon, 15 Feb 2021 17:11:48 GMT

בשיר יום ביאליק והמדינה, בבית התשיעי, יש משפט שאומר "אבל מה נעשה? המבט הטרוד לפעמים לא יראה".
האם יכול להיות שהמילה 'מבט' היא לא במשמעות הרגילה של להביט?
גם היא מנוקדת בסגול וגם נראה שהבית כולו מדבר על מישהו או קבוצת אנשים בממשלה או בפקידות.
אשמח לעזרה
חגי

ליל פנים אל פנים

Sun, 17 Mar 2024 12:19:52 GMT

ליל פנים אל פנים (עיר היונה עמ' 18־20):
רציתי לשאול את עמיתי המלומדים מה מקור השם של השיר ליל פנים אל פנים.
שיר שלישי על העפלה במחזור עיר היונה והפעם על אוניית מעפילים שהתנפצה על שירטון. מחקר שעשיתי מצביע על אוניית המעפילים "רפיח" שהובילה 785 מעפילים מרומניה, הונגריה ובולגריה. האוניה יצאה מיוגוסלביה של אותם ימים. מדובר באוניית מסע שבירכתיה הותקנה קונסטרוקציית עץ עם דרגשים זעירים למעפילים עצמם. אנשי המוסד לעלייה הצטרפו להפלגה והתקינו בה מכשירי קשר. שלושת ימי ההפלגה הראשונים עברו בשלום אך ביום הרביעי מול חופי יוון מזג האוויר הפך בלילה להיות סוער ורב החובל רצה למצוא מחסה באי קטן בשם סירינה. ניסיונו לעגון לא צלח והאונייה התנגשה בסלעים והתנפצה. המעפילים קפצו למים, כמה מהם נספו אך רובם המכריע הגיע לאי בחסות הסלעים. הצלחתם להציל את מכשיר הקשר אפשרה להם ליצור קשר עם שלוחת המוסד ביוון ונשלחו כוחות הצלה לאי. הם גם קנו מתושבים מקומיים 20 כבשים בכדי לשרוד עד לחילוץ.
יש בשיר סימנים רבים שאכן הוא מתעד מקרה את ספינת רפיח. "העם ספינת עץ רכובו" מרמז על קונסטרוקצית העץ. בבית השני מסופר על ספינה טרופה על שירטון ומוזכרים הסלעים שמצד אחד הטביעו את הספינה ומצד שני הצילו את המעפילים. פעמון החובלים שמוזכר בבית שלישי כזה שצלצל להזעיק עזרה הוא מכשיר הרדיו ששימש לתשדורת ההצלה וכנראה הם הדליקו מדורות על האי בתקווה שיעזרו לראות אותם. בהמשך מוזכר סחר עם הרוכלים שכנראה מרמז על רכישת 20 הכבשים. כמו כן, מדובר על הליל שבו הם התמקמו בעיגול קדמון שזה כנראה האי סירינה שיש לו צורה של עיגול.
בבית הראשון מוזכר שהאי גודלו פרסותיים ואכן סירינה הוא אי שגודלו בערך שלושה על שיבעה קילומטר שזה בערך פרסה וחצי בממוצע.
בשיר יש התיחסות רבה לליל עד כדי "האשמתו" של הליל במה שקרה. במאמר מוסגר, במחזור עיר היונה יש חשיבות רבה ללילה. המעפילים הגיעו בלילות. הקרבות המכריעים היו בלילה.
לא בטוח לגבי מקור שם השיר "ליל פנים אל פנים". ברור שהליל הוא גיבור בשיר זה. ייתכן והכוונה היא שפני הלילה הביטו בפני המעפילים כליל אסון שהסתיים בהצלה.

שאלה על הביטוי "ובמחט דקת הגו"

Thu, 21 Mar 2024 17:37:14 GMT

ידידים יקרים, חובבי אלתרמן,
זה זמן מה שאני מחפש בנרות את ה"טור השביעי" שממנו נלקח הביטוי "וּבַמַּחַט דַּקַּת הַגֵו". למיטב זכרוני זה היה "טור שביעי" משנות ה-50, אולי 1954, והקשרו היה פעולות התגמול: בעקבות פעולת תגמול כלשהי שעוררה סערה בינלאומית והכניסה את ישראל למצוקה דיפלומטית, טען אלתרמן שאפשר לפגוע באויב גם באמצעים חשאיים ןלא-צבאיים,בפעולות מחתרתיות של גופים מודיעיניים, ומכאן הביטוי - לא בחרב אלא "במחט דקת הגו". עברתי על כרכי "הטור השביעי" משנות ה-50 וכן חיפשתי ב"עיתונות יהודית היסטורית" את הטורים ב"דבר" של אז, אך ללא הצלחה.
האם אני טועה בהקשר ונתקע במוחי הקשר שגוי לביטוי זה?
האם מישהו מכם מכיר את הביטוי וזוכר מהיכן נלקח?
תודה לכולם!