הפורום
הגב לנושא נושא: מי יכול להגיד לי על מה מדבר השיר "ליל חניה"?
:
נוצר ע"י על 13 ספט 2012 12:51
הנה כמה מהרהורי לבי לגבי השיר "ליל חניה": ראשית, שם השיר "ליל חניה". כבר במושג הזה מתקבל הניגוד הראשון – חניה היא דבר סטטי לכאורה, רגוע, אך היא בעצם מכילה בתוכה גם את הרחש-בחש של הציפייה לעתיד לבוא. היא הווה ובו-בזמן היא עתיד. הבית הראשון מתאר את הקמת המחנה, וההמולה שבו. “כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל" – לכאורה יש כאן הקבלה של דימיון בזכות המילה "כמו", אך מעשית יש ניגוד – עיר נבנית כדי להישאר, עיר נבנית כדי ליצור חיים, ואילו שדה קטל מותיר אחריו רק הרס ודם שפוך, ואלתרמן, יותר מכל, הוא משורר של ניגודים. הבית מסתיים בשורה מופתית, אחת משורות המפתח בשיר: "להיות שופך דם האדם ומגנו" - שהרי זהו האבסורד שבמלחמה, זה מקור הייסורים שלה, הדרך היחידה להגן על האדם היא לשפוך את דמו של אדם אחר, ואלתרמן כהרגלו, כל כך מדויק בניסוח העל-זמני הזה. הבתים השני והשלישי ממשיכים בתיאור הקמת מחנה הקרב כאילו היה עיר, ומתעכבים על בעלי המלאכה - “נפחיה ואופיה ועגלוניה... פני הלץ והטבח". על פניו, בעלי מלאכה הדרושים לכל עיר. אך הנפח הצבאי ייצר כלי מלחמה, האופה ידאג לכך שהצבא יצעד על קיבתו, והעגלון יהיה אחראי לשינוע האספקה למחנה. על פניו, הבית הרביעי ממשיך להעניק את הנופך הרומנטי של המלחמה. מראה המלחמה מתואר כאילו היה מחנה של צוענים באוהלים, ומיד עולים לראש, ריקודי צוענים, וצבע, וחופש אינסופי של נדודים. אך שתי השורות האחרונות של הבית מבהירות שלא כך: “בו חרותם של מסעות וחרומם, בו הכלים והחקות בעירמם." אין חירות במצב חירום. חירום הוא דבר שכופה עצמו עליך, אינך יכול לברוח ממלחמה, אינך חופשי לברוח ממנה. אתה אסיר של המלחמה, וכל מה שנותר לך לבחור בו אלה כלי המלחמה העירומים. כאן גם חל המפנה בתנופה של השיר. פתאום בתוך כל ההמולה והבניה נחשפת הבדידות האדירה של כל חייל וחייל. ויש פה אפילו כפירה במושג "הרעות" הכל כך תש"חי: “בו הרעות ידי אדם בצר בראוה, להיות שומרה בין איש ואיש את הקשרים, בהשרף גשרי שכירות ומסחרים". כלומר הרעות נוצרה מתוך הדוחק, מתוך מצב האין-ברירה. היא אינה תוצר טהור של האדם, היא אינה כמו חברות שנוצרת בתנאי שלום. הרעות היא למעשה אינטרסנטית כי היא מסייעת לאדם לשמור על עצמו באמצעות רעותו עם אחרים. הרעות היא למעשה חוזה בעת מלחמה. היא לא איזה אידאל שיש לשאוף אליו, אלא משהו שהמציאות הנוראה יוצרת. אלתרמן, בניגוד למשוררי תש"ח האחרים, תמיד ראה את המורכבות שבדברים – אין אצלו יפי בלורית ותואר, אין אהבה מקודשת בדם, כפי שקיימים אצל חיים גורי (שאגב, העריץ את אלתרמן עד כלות). ואכן, הבית השישי, עוסק במהותה של השירה בזמן מלחמה ולי נדמה שהוא מותח ביקורת על כך שהשירה אינה מקיימת תפקידה בעת מלחמה: חלילה לא נכתבת שירה צרופה, אלא השולט הוא הזמר נפוץ שאין בו ערך ולא שכית חמדה (כלומר הוא אפילו אינו מקיים ערך אסתטי של יופי ובודאי לא משמעות). הבית הבא עוסק בתוכן של אותו זמר שאלתרמן בז לו (כלומר הגוף השלישי מתייחס לזמר): “על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח) ועל חובה וקרב ועול. הכל בכל. אין הוא אומר זאת בכל דקויותיה של השירה, אבל אומר בקול גדול בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול." זהו בית שיש בו ביקורת חריפה מאוד של אלתרמן על הזמר העברי בזמן המלחמה. הוא ממש כועס על אותם שירים שאין בהם מורך לב – כלומר שאינם מפחדים. הם לא חוששים מפני הזול – ולכן הופכים לזולים כי אין בהם שום מודעות עצמית. ובודאי שאין בהם דקויות. העובדה שהוא כותב בסוגריים (בה הוא פותח) מעידה על הלעג שאלתרמן חש כלפי העובדה ששירים אלו פותחים במושג האהבה, ובעצם בוחרים בדרך הקלה. כמעין נאום מוטיבציה זול. בבית השמיני מגיעה כלת השמחה – המלחמה, לצלילי הפזמון התועה (אותה שירה גרועה שאלתרמן תוקף). הוא מציג את הבעייתיות שבפזמונים הגרועים ולמעשה חוזה את העתיד – הם יעצבו את האופן שבו המלחמה הזו תיזכר בעיני הדור - “לזכור, לא רק לרע, ימי רעה". על פניו, ניתן לחשוב שאלתרמן אכן מתכוון לכך – שכדאי לזכור ימי מלחמה לא רק לרעה. ואכן, כך יותר מכל נזכרה מלחמת השחרור/העצמאות. המיתוס שלה, של הגבורה, של יפי הבלורית, של הרעות, של הקרבות הגדולים, הרומנטיקה, החברותא מסביב למדורה – רוב הדימויים של החברה הישראלית לגבי מלחמת השחרור הם דימויים חיוביים, ואולי הכרח שהיו כאלה כדי שהמדינה הזו באמת תוכל לקום על גבו של דור. אבל בפועל, אלתרמן לא רואה שום רומנטיקה במלחמה. הוא יודע שהיא הכרחית (נזכיר – "שופך די האדם ומגנו"), אבל הוא לא רוצה להפוך אותה לאידאל. הוא יודע טוב מאוד איזה מחיר היא גובה בחיי אדם – 6000 איש נהרגו מתוך ישוב של 600 אלף. זה הרי בלתי נתפס. (השיר "מגש הכסף" ממחיש זאת יותר מכל). ואכן, השורה החותמת את השיר הנפלא הזה, היא החזקה מכולן, היא הממצה מכולן, ומסתכמת ביללה של: “של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל". זו מהות המלחמה במשפט אחד, נצחי, שחוזר על עצמו בהיסטוריה האנושית.
שם משתמש:
קוד אבטחה:
CAPTCHA image
הכנס את הקוד המוצג למעלה בתיבה למטה
נושא:
RE: מי יכול להגיד לי על מה מדבר השיר "ליל חניה"?
הודעה:

שלח

בטל

תצוגה מקדימה
סקור נושא
Active Forums 4.1