| סקור נושא |  | |
אדולף גומן
 |
| 19 יונ 2020 09:36 |
|
| שלום! כשכתבתי "המשורר" לא התכוונתי לאלתרמן עצמו, אלא לכל המשוררים, כמו שהוא ממשיך ב"פגישה אין קץ" |
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 19 יונ 2020 00:10 |
|
תודה אלפרד על סעיף 1 ו 2
אשיב לך על סעיף 3 וסעיף הסיכום. השיר "עוד חוזר הניגון" פורסם ב 38 ויצחק אלתרמן השתתף במסיבה של שלונסקי עם יציאת הספר "כוכבים בחוץ". הוא נפטר ב 39. השיר נכתב כנראה ב 36 או 37 כי הוא השיר הפותח של הספר שנכתב במהלך השנים האלה. יצחק אלתרמן עבד אז במשרה רגילה כמפקח על הגננות בוודאי בהפוגות של המחלה. ברור שלא מדובר בשיר לאדם על ערש דווי כפי שאתה כותב. מדובר בפניה וירטואלית לאבא יצחק לישר את דרכיו ופניה לבורא שישלח לו הצלה בדמות הניתוחים המורכבים שעבר בצרפת שאכן החזירוהו לאיתנו לתקופה מסוימת.
לגבי "כוכבים בחוץ" שלדעתך הוא פואמה על המשורר עצמו. תקרא שוב את המאמר של אלתרמן "על הבלתי מובן בשירה" ותראה שלמעשה הוא סולד משירה שמספרת על חייו של המשורר עצמו. לא כך הוא רואה אומנות. אם הוא רוצה שרק בודדים יבינו אי פעם למה הוא התכוון בשירה המעורפלת שלו דוגמת הצרפתי מלארמה – אזי הוא מכוון הרבה הרבה יותר גבוה מאשר לעצמו. הוא מכוון למיסטיקה שבודדים מכירים, כמו שאורלנד כותב עליו בתשובה לביקורת של זך "הוא גילה את ספירת תפארת כשהיא מעבר לעצמה", או כמו כותב על שירתו של אלתרמן חברו עזרא זוסמן "(שירתך) תרחף קיצית מעל גגות בתי מדרש שם ידרשו את צפונות שיריך".
חמישים ושתיים זה מספר מיסטי ביהדות ועוסק בתיקון הנשמה – הגמרא אומרת שארבעה נפטרו בדיוק בגיל הזה - שלמה המלך, שמואל הנביא, שמואל הקטן ושמואל בר אבא. מקווה להשלים פעם את הפירוש העמוק לשיר "מזכרת בדרכים".
"חמוטל" זו פילגש או שגל – "לחמטל" בארמית זה לשכב עם אישה. כידוע אלתרמן הגדיר את אשתו ופילגשו "אשת חוק" ו "אשת חיק" כמו נשות למך התנכי עדה וצילה שענו בהתאמה לאותן הגדרות.
|
|
|
|
|
אדולף גומן
|
| 18 יונ 2020 19:15 |
|
שלום רב! תודה על ההרצאה, עשירת דמיון וידע.
חיפוש אחרי רובד סמוי ומשמעות שנייה בשירי אלתרמן – דבר לגיטימי לגמרי. הוא אהב רמזים וסודות.
1. "ירח". הפירוש נשמע משכנע: הגאולה ותחייה של עם ישראל, הנמצא במצב "לקוי", עתידה לבוא, כמו שבתחילת חודש חדש תבוא התחייה של הירח הלקוי כעת.
2. "אל הפילים". הייתי ממשיך באותו כיוון: לא רק איתני טבע יכולים לזעזע את האנושות, אלא ילד קטן, עָם ישראל, יכול להיעזר בכוחות עצומים שפועלים בעולם ולהוליך אותם בדרך לגאולתו.
3. "עוד חוזר הניגון". לא ולא! אין שום טעם לעסוק ברכילות לגבי נטיות של האב (שהוא, דרך אגב, באותו זמן כבר חולה סופני) בשיר הראשון של הספר הראשון ובכלל. על השיר הזה אפשר לכתוב ספר שלם. את ה"אישה בצחוקה" פגש אלתרמן, דומני, "אֵי-שָׁמָּה, בַּפַּרְסָה הַחֲמִישִׁים וּשְׁתַּיִם", ולא שכח עד מותו (על כך כתבָתי "מה שמך, חמוטל?" בפורום זה, עכשיו בעמוד 7 או 8. לו הייתי צעיר פי שלושה ועשיר פי עשרה, הייתי נוסע לעיר ננסי, לחפש צל של עקבות בני 90 שנה!)
ועכשיו החשוב ביותר. "כוכבים בחוץ" אינו אוסף שירים, אלא פואמה, שיש בה גיבור – המשורר, ועלילה – מסעו מהשיר הראשון ועד שיר הסוף. ולפי ראייה זאת צריך, לדעתי, לפרש את כל שיריו.
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 03 יונ 2020 23:20 |
|
[https://youtu.be/SPYreXIhvPw
בקישור הזה תמצאו הרצאה שנתתי בתחילת השבוע לחוג ברוקדייל בבר אילן.
אשמח מאד אם חברי הפורום יוכלו להקשיב לה בזמנם החופשי. אמנם זה שעה וחצי אבל בכל זאת. אני מעוניין בחוות הדעת שלכם כי נראה לי שאתם הגרעין הקשה של המתענינים באלתרמן ויצירותיו.
תודה
יוסי גלובינסקי |
|
|
|
|
|
|
|