בשיר הפותח את הפרק האחרון ב'שמחת עניים', "בא מועד": המצור עומד להיפרץ, ובני העיר עומדים נחושים וחמושים ונכונים למסור את נפשם. וכבר "העיר בחלון בוערה כנר, ועפר לברואיו נכון". בקריאתנו הקפדנית בשיר, בימי אביב תשפ"ה, במסגרת 'כפית אלתרמן ביום' בפייסבוק, בטלגרם ובמי-ווי, עמדנו על פרטי פרטיו, על מערכת הצלילים, הדימויים והארמזים, והצגנו אותו בתבנית המראה את שני חלקיו הסימטריים, המדברים על היחיד ועל הרבים, ומאפשרת לחלץ את משמעות הדמיון והשוני ביניהם. לפניכם רצף ערוך של כַּפּיות העיון הללו, בלוויית מבחר תגובות פרשניות של המשתתפים.