בפרק השביעי והאחרון של 'שמחת עניים', גורלה של העיר הנצורה ידוע מראש: הצרים יחריבו את העיר,  והישועה תחכה לעתיד לבוא. ובכל זאת בשיר השני בו, השיר הקצר 'שחר', המגינים הם הפורצים את המצור, במתקפה מעוררת כבוד, אף שהם יודעים שכוחם דל. השיר יוצר באורח חריג מעין סימטריה בין הצדדים, המשתקפת במבנהו, משל היו שווים בכוחם – ובאותה עת מבליט את ההתנגדות, האבודה מראש, של המגינים, ואת ההקרבה והחסד בקרבם, לעומת האכזריות האימפרסונלית של האויב. מרקמו הדחוס רצוף חזרות והשתקפויות, המוצאות ביטוי בדימויים ובצלילים. על כל אלה עמדנו בקפידה מדי יום, בחודש אייר תשפ"ה, במסגרת 'כפית אלתרמן ביום' בפייסבוק, בטלגרם ובמי-ווי. לפניכם רצף ערוך של כפיות העיון הללו, בלוויית מבחר תגובות פרשניות של המשתתפים.