נפילתה של העיר הנצורה היא קיצה העגום והצפוי של עלילת 'שמחת עניים', ובתוך זה גם הבטחת ישועה. כמה מההיגדים המרכזיים ביצירה, היגדים קיומיים על אדם ועולם, חיים ומוות, גבורה וכבוד, חורבן וגאולה והיסטוריה יהודית, נמצאים בו: "האחים, אולי פעם לאלף שנה יש למותנו שחר"; "תעלה רינתנו: אבדנו"; "בין המצרים, לא אשרי הצרים כי אשרי הנצורים"; התולע ש"הגזר החרות איררו למות, ואלוהי החיות איררו לחיות"; ש"מרגוע לו אין וכליה עליו אין". תוך קריאתנו בשיר, במסגרת 'כפית אלתרמן ביום' ברשתות החברתיות, עמד עם ישראל על נפשו ונושע מסכנת מוות תוך שהוא סובל מכות קשות, וראינו את הדברים מתממשים במו עינינו. כרגיל, התעכבנו על כל פרט ומילה, צליל ודימוי, ארמז ושיבוץ, וראינו כיצד נמסכות צורה ומשמעות. לפניכם רצף ערוך של כפיות העיון הללו, בלוויית מבחר תגובות פרשניות של המשתתפים.