השחין אליבא דאלתרמן הוא הצרעת המקראית, שאכן שחין הוא אחד מסוגיה. זו מכה ססגונית – ואיומה. יופייה המזוויע זורח לאור הירח האדיש ומתחזה לפנינים בוהקות. הוא מבעבע במלחמות-צלילים שהשיר טובע בהן. זו מכה מַכלימה, מייאשת. מכה של אין-מוצא, של תקווה צרועה. מדי יום, במסגרת 'כפית אלתרמן ביום' ברשתות, קראתי פיסה קטנטנה נוספת מהשיר ועיינתי בה מילה-מילה ואות-אות, במקורות ובהדהוד ובמשמעות ובצליל וביחסים ביניהם. לפניכם רצף ערוך של כפיות העיון הללו על כל השיר, בלוויית מבחר תגובות פרשניות של המשתתפים.