שלוש מכות מצרים האחרונות, ממכת ארבה ואילך, משויכות לפרשת-שבוע שונה משבע קודמותיהן, וגם ב'שירי מכות מצרים' מכת ארבה מסומנת כנקודת מפנה. החורבן שהתחולל בה מוצג כסופי ונצחי; ובעיקר, בניגוד מפורש למכות הקודמות, הוסר מהעיר המצרית "צלם האדם" שבה, ונסתלק ממנה מה שנחווה לפניה כ"פני אֵם", כתחושת אנושיות. במפתיע קובע השיר כי דווקא במצב זה אפשר לאהוב את המולדת אהבה טהורה, אהבה שמעל לכל טעם. בעיוננו בשיר, במסגרת 'כפית אלתרמן ביום', זיהינו בו שורה אחר שורה את כלי הצבע והצליל, ההד והמדרש, ששימשו את האומן. לפניכם רצף ערוך של כפיות העיון הללו על כל השיר, בלוויית מבחר תגובות פרשניות של המשתתפים.