תשע המכות הראשונות מזומנות כולן לעמוד ולצפות בטקס: מות הבן במכת בכורות. מכה זו, יחידה בשירי מכות מצרים, מאופיינת ברובד האישי-רגשי בלבד. כמו נעלמה מצרים המוכה, כמו מוצה הדיון ההיסטוריוסופי שאפיין את שירי המכות האחרות, כמו הופנו אורות הבמה אך ורק אל המרכז ובו אב בוכה ובנו הנכון למות; האסון האישי מקבל כך ממדים מוחלטים, והאב והבן, שהיו עד כה פה לתופעת המכות, נעשו לנושא ולארכיטיפ. בעיוננו בשיר, במסגרת 'כפית אלתרמן ביום', זיהינו בו שורה אחר שורה את כלי המלאכה המשוכללים של אלתרמן, והתחקינו אחר שורשיו המקראיים והאחרים של המטען הרגשי העצום שבשיר – ובפרט עקדת יצחק וסיפור יוסף. לפניכם רצף ערוך של כפיות העיון הללו על כל השיר, בלוויית מבחר תגובות פרשניות של המשתתפים.