...לכן גדלו התהמון וההתמרמרות כאשר פרסם העתונאי הצרפתי הידוע, פייר לאזאריף, מאמר על אודות מרלין דיטריך וספר לפי תומו כדברים האלה:

 ״מרלין דיטריך התארחה בפריס אצל אחת ממכרותי. בבואי לבקר אצלה בתורת עתונאי אמרה לי בעלת הבית: — אם רוצה אתה לראות מרלין בלתי ידועה לגמרי, לך על בהונות רגליך, לאט לאט ככה... בוא אחרי! הגענו עד למטבח. מבעד לדלת הפתוחה למחצה ראיתי גב אשה חגורת סנור כחול שעסקה באפית עוגה מתוקה, וילדה קטנה מתרוצצת סביבה, צוהלת בקול ורוקדת משמחה. חשבתי כי זו היא המבשלת (הן יש גם מבשלות שגבן יפה!) אבל מכירתי, בעלת הבית, קראה בגרמנית: — מרלין חביבתי

הזהרי, העתונות מביט עליך!... מרלין דיטריך (זאת היתה היא) פנתה אלנו בחיוך בהיר, נגבה את ידיה בסנורה, ותקעה „שלום״ אמיץ וידידותי. אחר כך הציגה לפני את ילדתה הקטנה ואת
בעלה הצעיר מ. זיבר.״