המודוס הדינמי הוא אחד משלושת המודוסים המכוננים את שירתו העיתונאית של אלתרמן, יחד עם המודוס הסאטירי והמודוס הנשגב. באופן גס ניתן לומר כי שירתו העיתונאית של אלתרמן נולדת ומתפתחת כשירה סאטירית-שנינתית ונוטה בשנות הארבעים אל הערוץ ההרואי־הנשגב (המודוס הנבואי). מיום הקמת המדינה, או מעט אחריו, עולה המודוס הדיוני והופך להיות בהדרגה המודוס השליט בשירתו העיתונאית של אלתרמן, כאשר הוא מגלה את פניו הן בשירים המגלמים אותו באופן מלא פחות או יותר, והן בהתמזגותו עם אחד המודוסים האחרים (או עם שניהם) ליצירת שילובים משלובים שונים.

השיר הדיוני האלתרמני הוא מעין מאמר דעה עיתונאי הכתוב בשורות קצוצות (לעתים ארוכות מאוד), במשקל ובחרוז. ככזה הוא עושה שימוש במיטב הרטוריקה השכנועית של הרציונליזם המערבי. בלִבה של רטוריקה זו מצוי מה שאריסטו כינה לוגוס, כלומר בניית טיעונים חזקים. אריסטו מנה שני אלמנטים נוספים ברטוריקת השכנוע הרציונלית: אתוס ופתוס. ואמנם השיר הדיוני האלתרמני אמון על שלושה יסודות אלה. נוסף עליהם, עושה אלתרמן שימוש רב באלמנט שאריסטו לא הזכירו, אך שהוא יסוד מוסד בסוגה של הוויכוח או הדיון הציבורי, והוא יסוד השנינה והסאטירה.

המאמר המלא