השיר 'בשטף עיר' התקבל בסבר פנים יפות במערכת השבועון 'כתובים' וגם בחוג המודרניסטי הקטן שהקיף את כתב העת, חוג שכונה באותם ימים 'אמודאים' – להורות על נטייתם של חברי הקבוצה הספרותית המורדת לצלול אל מעמקי המצב האנושי, לעומת נטייתם, כביכול, של יריביהם לפעול על פני השטח של המציאות ולתארם.

 השיר תאם את מגמות הקבוצה ואת טעמיה, בהיותו: (א) עירוני-אירופי, מנותק פחות או יותר מההווי הארץ ישראלי ומדיף ריחות של 'העולם הגדול'. (ב) פסימי-טרגי, דבר שעלה בקנה אחד עם הלכי-הרוח של מנהיגי הקבוצה, אליעזר שטיינמן ואברהם שלונסקי, ועם תפיסת המציאות שלהם, אשר בראשית שנות השלושים התבססה על הערכה פסימית של מוגבלות המצב האנושי ועל הכרה בקונפליקטים החמורים המשסעים את היחיד מתוכו ואת החברה והתרבות על פלגותיהן, ובתוצאות הקשות המתחייבות מהם. שני ראשי הקבוצה ,בייחוד שטיינמן, עמדו אז בסימן השפעת הפסיכואנליזה הפרוידיאנית וקיבלו את תורת 'אי-הנחת בתרבות' של אביה-מחוללה. (ג) השיר עסק בהוויה 'גדולה', ארכיטיפית-סמלית, הוויית האדם הציביליזציוני בדרכו לעבר שקיעת התרבות. הפריצה מן הממש החברתי והנופי המיידי לעבר הארכיטיפים והסמלים המגלמים אותו תאמה את הלוך-הרוח של הקבוצה, שהיתה מקורבת ל'כתובים' והתאימה להתפתחות יצירתו של שלונסקי, שעמדה באותם ימים בשלב המעבר שלה מחטיבתה המוקדמת לזו המרכזית או התיכונה: בעוד הראשונה עמדה בסימן הזיקה האקספרסיבית ההדוקה למציאות הנופית והחברתית (האווירה ברוסיה בימי המהפכה ומלחמת האזרחים, שנות העלייה השלישית בארץ ישראל, נופי עמק יזרעאל), הסתמנה באחרונה התרחקות מסוימת מזיקה זו ונטייה למיצוע סמלי בין השיר למציאות. (ד) השיר היה מעוצב, מבחינה סגנונית, מצלולית ופרוסודית על פי הדגמים המבריקים שעיצב שלונסקי בעת שהמיר את העברית הנהגית בהטעמה ובהגייה האשכנזיות המלעיליות בזו הנהגית בהטעמה ובהגייה הארץ ישראליות ה'ספרדיות' המלרעיות, ובתוך כך המיר את הפואטיקה של 'השיר הפרוע', שיר ארוך, פוליצנטרי, חופשי כביכול, סטיכי, מבחינה מבנית וטונלית, ועל הרוב גם נעדר חרוזים וכתוב בטורים בעלי אורכים משתנים, בזו של השיר הסדור, שיר סטרופי, מחורז, שקול בקפידה ומאורגן תכופות בפרקים קצרים, מונוצנטריים, במסגרת מחזור או סדרה. אמנם, שירו של אלתרמן היה באורח יחסי 'פתוח' ופוליצנטרי יותר משיריו של שלונסקי, שכונסו באותם ימים בספרו באלה הימים (תר"ץ). עם זאת, לא היה אפשר לטעות בזיהויו כשיר 'שלונסקאי'.

המאמר המלא