| : |
|
נוצר ע"י על 15 ספט 2026 23:46
תודה, יוסי.
קראתי אתמול את ספרה של שושנה צימרמן ("לפניך תאומים"). כמובן שלא הבנתי הרבה ממה שקראתי\ אבל אני חושב הבנתי מספיק.
הגישה שלה לפענוח שירת אלתרמן המוקדמת, כפי שהיא מדגימה, נראית מאוד סבירה.
אפשר להתווכח על הפרשנות של מונחים ומשמעויות בשירים, אבל זה שיש תחתית כפולה נראה מאוד משכנע.
עכשיו, אני שואל את עצמי: מה זו ההזיה הזו?
הבן-אדם, גאון, אין ספק, יושב ומצפין את עולמו הפנימי בשיריו, לא מגלה לאף אחד, ודורות של פרשנים מסתובבים סביב החידה שבשירים, ולא מצליחים לפענח.
והוא יושב ושותק, חושב על זה שעוד מאה-מאתיים שנה אולי מישהו יעלה על העניין.
(וכנראה מישהו, אולי נתן סלור(?), פינצ'ר לו את העסק, כי אני זוכר משהו שצימרמן רמזה בהרצאה שלה שהיא קיבלה סיוע בפענוח, או לפחות אישור לעניין, אך בחשאי.)
ולמרות שאף אחד לא מבין מה הוא כתב בכלל, השירים האלו נחשבים לפאר היצירה שלו, ובכלל לטופ של השירה העברית.
[b]מה זו ההזיה הזו?!![/b] |
| שם משתמש: |
|
|
|
| קוד אבטחה: |
|
|
|
| נושא: |
|
RE: התחתית הכפולה של "כוכבים בחוץ" |
|
| הודעה: |
|
|
|
|
|
|
| סקור נושא |  | |
שמואל א'
 |
| 16 ספט 2026 00:16 |
|
והנה פה באתר מאמר של פרופ' זיוה שמיר על "ליל קיץ". ואני מצטט מתוכו:
"המשוררת בת- מרים, שקיבלה בשבחים את הופעת הספר, אמרה על
אלתרמן: "כך שר בן מולדת" (שכן ראתה ב"כוכבים בחוץ" את התגלמות השירה
הארץ-ישראלית, הבוטחת בכוחה והחופשית מכבלי הפסוק). גם המבקר אברהם
קריב טען כי אין בשירה זו מ"הד האנחה היהודית בת הדורות", וזו הייתה גם
תחושתו של המשורר אביגדור המאירי, שדרש בשבח לשונו החופשית של הספר,
שאינה כבולה בכבלי המליצה ("אף רגע אינך מרגיש בשירים הללו את עקת
'הפסוק'"). הסופר משה שמיר סיפר כי המפגש עם המילים "לַ יְ לָה. כַּמָּה לַ יְ לָה!"
שבשיר "ליל קיץ" גרם לו ולבני דורו התרגשות עזה, כי הם חשו בהן את "פציחתו
של האגוז הטוב"; ואם לא די בכך, הרי שאפילו נתן זך, באפילוג לספרו "זמן
וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית" (1966), סיפר כי שירי "כוכבים בחוץ"
שבו בעבר את לבו והילכו עליו קסם, כי אין בהם זכר לנושאים כמו קידוש השם
ובית המדרש, וכיוצא באלה נושאים כאובים, שתכנית הלימודים העמיסה בשעתה
על הנוער.
"המשוררת בת- מרים, שקיבלה בשבחים את הופעת הספר, אמרה על
אלתרמן: "כך שר בן מולדת" (שכן ראתה ב"כוכבים בחוץ" את התגלמות השירה
הארץ-ישראלית, הבוטחת בכוחה והחופשית מכבלי הפסוק). גם המבקר אברהם
קריב טען כי אין בשירה זו מ"הד האנחה היהודית בת הדורות", וזו הייתה גם
תחושתו של המשורר אביגדור המאירי, שדרש בשבח לשונו החופשית של הספר,
שאינה כבולה בכבלי המליצה ("אף רגע אינך מרגיש בשירים הללו את עקת
'הפסוק'"). הסופר משה שמיר סיפר כי המפגש עם המילים "לַ יְ לָה. כַּמָּה לַ יְ לָה!"
שבשיר "ליל קיץ" גרם לו ולבני דורו התרגשות עזה, כי הם חשו בהן את "פציחתו
של האגוז הטוב"; ואם לא די בכך, הרי שאפילו נתן זך, באפילוג לספרו "זמן
וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית" (1966), סיפר כי שירי "כוכבים בחוץ"
שבו בעבר את לבו והילכו עליו קסם, כי אין בהם זכר לנושאים כמו קידוש השם
ובית המדרש, וכיוצא באלה נושאים כאובים, שתכנית הלימודים העמיסה בשעתה
על הנוער." |
|
|
|
|
שמואל א'
|
| 16 ספט 2026 00:00 |
|
ועוד שאלה -
היו תגובות בעולם ביקורת הספרות (מה שנשאר ממנו) לתזה של צימרמן?
לא נראה שמישהו בכלל התייחס אליה.
וגם זאת הזיה... |
|
|
|
|
שמואל א'
|
| 15 ספט 2026 23:46 |
|
תודה, יוסי.
קראתי אתמול את ספרה של שושנה צימרמן ("לפניך תאומים"). כמובן שלא הבנתי הרבה ממה שקראתי\ אבל אני חושב הבנתי מספיק.
הגישה שלה לפענוח שירת אלתרמן המוקדמת, כפי שהיא מדגימה, נראית מאוד סבירה.
אפשר להתווכח על הפרשנות של מונחים ומשמעויות בשירים, אבל זה שיש תחתית כפולה נראה מאוד משכנע.
עכשיו, אני שואל את עצמי: מה זו ההזיה הזו?
הבן-אדם, גאון, אין ספק, יושב ומצפין את עולמו הפנימי בשיריו, לא מגלה לאף אחד, ודורות של פרשנים מסתובבים סביב החידה שבשירים, ולא מצליחים לפענח.
והוא יושב ושותק, חושב על זה שעוד מאה-מאתיים שנה אולי מישהו יעלה על העניין.
(וכנראה מישהו, אולי נתן סלור(?), פינצ'ר לו את העסק, כי אני זוכר משהו שצימרמן רמזה בהרצאה שלה שהיא קיבלה סיוע בפענוח, או לפחות אישור לעניין, אך בחשאי.)
ולמרות שאף אחד לא מבין מה הוא כתב בכלל, השירים האלו נחשבים לפאר היצירה שלו, ובכלל לטופ של השירה העברית.
מה זו ההזיה הזו?!! |
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 22 יול 2026 14:03 |
|
לשמואל א: אלתרמן נולד בתשעה באב. מחר יחול תשעה באב. נותן לך דוגמא לתחתית כפולה של השיר "ליל קיץ" מכוכבים בחוץ. השיטה שאני פיתחתי היא הסתמכות על המדרשים והתנ"ך ולא על הקבלה כפי שהגתה שוש צימרמן.
ליל קיץ (הלילה שבין תשעה לעשרה באב בו בערו כל הלילה בית המקדש והעיר ירושלים לאחר ששרפו אותם עבדיו של נבוכדנצר. הלילה הוא בתקופת הקיץ שמסתיימת בט"ו באב).
דומיה במרחבים שורקת.
בוהק הסכין בעין החתולים. (נבוכדנצר שחט בסכין את בניו של צדקיהו המלך לעיניו של המלך ומיד אחר כל עיוור אותו כדי שזה יהיה המראה האחרון שהוא יראה בחייו. עונש על שמרד במלכות)
לילה, כמה לילה! בשמיים שקט.
כוכבים בחיתולים. (נבוכדנצר – שדימויו – 1. הכוכב "הילל בן שחר" 2. "שונרא" החתול שטרף את חד גדיא בהגדה)
זמן רחב, רחב. הלב צלצל אלפיים. (ירמיהו וברוך בן נריה שניהם מבניה של רחב הזונה הכנענית שהתגיירה והתחתנה עם יהושוע בן נון. ירמיה הושלך לבור על ידי צדקיהו כי הטיף לו שלא ימרוד בנבוכדנצר. מי שחיץ אותו מן הבור הוא ברוך בו נריה. כאמור שניהם צאצאי רחב)
טל, כמו פגישה, את הריסים הצעיף.
במגלב זהב פנס מפיל אפים (נבוכדנצר, "ראש הזהב" לפי דניאל, מבני בניהם של מלכת שבא שהביא הזהב לשלמה המלך שנתן לה את מבוקשה ונתן לה מזרעו).
עבדים שחורים לרוחב הרציף. (ברך בן נריה נקרא גם "עבד מלך הכושי").
רוח קיץ שטה, עמומה. רוגשת.
על כיתפי גנים שפתיה נשפכות. (צדקיה ניסה לברוח מהמצור דרך "גן המלך שנמצא ליד "כתף היבוסי". הוא נשא את בגדיו על כתפיו כדי שלא יזהו אותו, כל ניבא יחזקאל וכך קרה)
רוע ירקרק. תסיסת אורות וחשד. (נבוכדנצר מוגדר על ידי דניאל "ראש הזהב. ירקרק הוא זהב.)
רתיחת מטמון בקצף השחור.
והרחק לגובה, בנהימה מורעבת, (העיר ירושלים נשרפת לאחר שנה וחצי של מצור ורעב)
עיר אשר עיניה זוהב מצופות, (ירושלים, לא תל אביב בחמסין...)
מתאדה בזעם, בתימרות האבן, (ירושלים ואבניה הנשרפות)
של המגדלים והכיפות (ירושלים לא תל אביב...)
כתבתי לך במהירות מהראש "בין הפציינטים".
|
|
|
|
|
שמואל א'
|
| 07 יונ 2026 15:05 |
|
תודה, יוסי. רפרפתי עכשיו על ספרה של צימרמן בפרויקט בן-יהודה, ומאוד יכול להיות שזהו זה. אעמיק לקרוא בזמני החופשי. שוב - תודה!
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 05 יונ 2026 18:26 |
|
| לדעתי אתה מתכוון לשושנה צימרמן שפירסמה ב 1997 את ספרה:"לפניך תאומים,על העיקרון המכונן ביצירת נתן אלתרמן"הספר ניתן לקריאה אונליין בפרוייקט בן יהודה. רק עכשיו ראיתי שהיא למרבה הצער נפטרה ב 2021. |
|
|
|
|
שמואל א'
|
| 04 יונ 2026 16:19 |
|
חברים שלום,
אני כותב פה על מנת לבדוק אם מישהו כאן אולי יכול לעזור לי לשפוך אור על סיפור מסתורי הקשור לאלתרמן ו"התחתית הכפולה" של קובץ שיריו הראשון "כוכבים בחוץ" (כ"ב). כל הענין נראה לי הזוי למדי - העובדה שהפרשנות אליה נחשפתי בשעות הקטנות של איזה לילה מתישהו (כנראה) בין 2002-2005, שהיתה מפתיעה ומעניינת לי אז, ועוד יותר מכך היום – פשוט לא ניתן למצוא לה זכר במרשתת.
באותה התקופה ערוץ 2 (או אולי ערוץ 1? אחר?) היו משדרים בשעות הקטנות של הלילה רצועה כזו של "ממילא אף אחד לא רואה, אבל אנחנו צריכים לשדר משהו, אז הנה, קבלו איזו הרצאה אקדמית משמימה, שיהיה לכם לבריאות..."
אני הייתי אותו לילה אחרי בילוי, לא יכול להירדם, אז רבצתי מול הטלוויזיה. לא היית מחובר לכבלים אז כנראה לא היו הרבה אופציות חוץ מאיזה הרצאה משמימה, אבל טוב, אני בחור משכיל, בוא ננסה אולי יהיה משהו מעניין.
עכשיו, תקשיבו: אני הולך לספר לכם על ההרצאה, וזה אולי יכול להישמע כאילו אני ממציא ומטריל פה – אבל לא, אני לא מטריל! חוזר – לא מטריל!
דווקא ההרצאה חשפה הטרלה: את ההטרלה הספרותית כנראה הגדולה ביותר בתולדות השירה העברית (כמובן, ב-2003 או מה שזה לא היה, המונח לא היה קיים). וזהו, שלא סתם הטרלה, אלא פיצוץ גלקטי בשדה השירה העברית עם השלכות תרבותיות על תקומת עם ישראל בארצו. לא פחות. וכל זה עוד מגיע מבית היוצר של הארי שבחבורה, האחד והיחיד, האגדה בחייו: נתן אלתרמן.
טוב, אז אני מתחיל לצפות בהרצאה. זוהי גברת נחמדה, מעט ביישנית, נראית בדיוק כמו שחוקרת ספרות זוטרה באקדמיה אמורה להיראות, ושם ההרצאה הוא: "התחתית הכפולה בשירי 'כוכבים בחוץ'" (או משהו בדומה). ואז הדוקטור(?) מתחילה לדבר ולגלגל את הסיפור קדימה, ומסתבר שאותה גברת נחמדה וחיישנית, ולא כל המאורות הגדולים של ביקורת הספרות בארץ, בד"כ אלו שהיו אז מצטלמים עם מקטרות ומנסים להיראות מעמיקים, דווקא היא עלתה על הסוד הגדול שאלתרמן הכניס ל"כוכבים בחוץ" (להלן, כ"ב), ולא גילה על כך (כמעט) לאף אחד עד יומו האחרון.
טוב, זה כבר נשמע מעניין, אז אני מתנער קצת וצופה בריכוז.
אז היא מספרת (וזה אני לא זוכר במדויק), שאלתרמן ביקש לקחת את הסוד לקבר, אבל בכל זאת אולי סיפר משהו ממנו למישהו - היא לא נוקבת בשמו של המישהו, ולי זה נשמע שהיא לא רוצה לסבך/להסתבך – ואיכשהו שביב מידע מכל זה התגלגל לאזניה והיא פצחה בעבודת מחקר לחשוף את הסוד.
אז היא יושבת וקוראת את כ"ב, שוב, איני זוכר במדויק כמה מהסוד היא כבר ידעה כשהתחילה, והיא מצליחה לראות שלכל אחד משירי הספר יש תחתית כפולה, כלומר, המשמעות החיצונית, המוכרת, הנתונה לפרשנות בגבולות מסוימים, ומשמעות פנימית אותה יכול לראות רק מי שיודע את הסוד. ויותר מזה – המשמעות הפנימית של כל השירים היא סביב אותה תמה. והיא עושה חריש יסודי ועוברת מילה-מילה בכל שיר על מנת להבהיר איך היא עתה מתפרשת על פי המשמעות הפנימית, ולטענתה, הכל מתיישב יפה-יפה.
ואז כמובן, היא צריכה לתת איזה דוגמא, אחרת מה שווה כל הענין? אז היא לוקחת את השיר הפותח של כ"ב – "עוד חוזר הניגון", ועוברת עליו מתחילתו ועד סופו ומראה איך ניתן לקרוא אותו ע"פ התמה הסודית, ושורו וראו – הכל מסתדר יפה-יפה, והשיר שהיה יפה קודם, אבל די חמקמק ונתון לפרשנויות מפרשנויות שונות, פתאום משמעותו הופכת בהירה לגמרי, אם כי עשירה, ומילותיו הופכות אף יפות יותר, וכולו עולה ובוהק ביופיו.
טוב, אני אף פעם לא הייתי חובב שירה גדול, אבל כל הסיפור הזה המסתורי, עם התחתית הכפולה, והאלגנטיות של הפתרון – דיבר אלי, וההרצאה הזו, עיקריה, נחרתה במוחי.
עברו אולי 20 שנה, ויום אחד נזכרתי בהרצאה הזו בקוראי פוסט של מישהו על אלתרמן. אותו מישהו לא אמר מילה על הסוד של כ"ב, ואני אומר לעצמי – מה, הוא "המבין", לא מכיר את הסוד הגדול?
אז אני עושה חיפוש בגוגל, די בטוח שאצליח למצוא משהו בענין – ולא מוצא כלום! אני חורק שן קלות, ועושה חיפוש יותר יסודי, עקיף מפה ומשם, וכו' – ולא מוצא כלום. טוב, זנחתי את זה. משפחה, עבודה, למי יש זמן...
לפני כמה ימים נזכרתי בענין שוב, ושוב חיפשתי, הפעם גם בעזרת צ'אטי – ועדיין, אין שום דבר. ואני שובר את הראש: איך פרשה אדירה כזו נעלמה מעל פני האדמה?
וכך הגעתי לפה.
מישהו מכיר ויודע על מה אני מדבר?
|
|
|
|
|
|
|
|
|