נפגשתי עם שירתו של אלתרמן בעודי ילד. שיריו המזומרים כבר נודעו ברחבי הארץ. מי שגדל כאן זכרת את "בֶּהָרִים כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת / וּבָעֵמֶק עוֹד נוֹצֵץ הַטַּל, ואת שיר מחנה הקיץ ואחר־כך את שיר "העמק", בית־אלפא ונהלל. בהיותי בן אחת־עשר, בפברואר 934, קראתי ב"דבר לילדים" שיר שלו על נפילת "וינה האדומה", מיגור מרד "השוּצבּוּנד" הסוציאל־דמוקרטי בידי כוחות "ההיימוואֶר" של דולפוס. כילדים, חניכי בית־החינוך לילדי העובדים, עקבנו בהתרגשות קדחתנית אחר המאבק בווינה. תל־אביב הקטנה לא היתה עיר לוונטינית בקצה הים־התיכון. גורל אירופה נחרץ גם כאן בלבבות, והמשורר כתב לילדים שיר פוליטי מובהק שכבר ניתן לזהות בו כמה מסממני שירתו האחרת: