עם שירת אלתרמן חי אני כבר חצי מאה שנים. עם האיש נתן אלתרמן מצוי הייתי במגע אישי – היכרות שהלכה והבשילה עד כי היתה לידידות עמוקה, הייתי אפילו אומר ריעות גורלית – במשך רבע מאה שנים, החל משנת 1945, כאשר פגשתיו בראשונה, ועד מותו בשנת 1970. ועדיין לא הצלחתי להגיד אחד ממאה ממה שיש לי להגיד עליו. למעשה לא הצלחתי להשלים אפילו עבודה אחת על שירתו, אף־על־פי שכתבתי עליו למעלה מתריסר מאמרים.  את כולם אני רואה כפתיחוֹת, וכך אני רואה גם את דברי הבאים. הואיל ואינני יודע כמה תימשך פתיחה זו ואת חסד סבלנותכם איני יכול לאמוד מראש – אפתח בהצגת המיתווה, "סצנאריוֹ" בלעז, מעין תוכן־עניינים במקום מבוא.