עטיפת ספרו של מנחם פינקלשטיין מציגה בתמונה ובמלל את גיבורי הספר: דיוקנו של נתן אלתרמן, שכבר אז אפשר היה להכתירו בתואר המשורר הלאומי של תקומת ישראל, ומכתב של דוד בן-גוריון, העומד בראש העם ובראש צבאו, המופנה למשורר בעקבות "על זאת" (שנכתב במהלך מלחמת השחרור), וכותרתו "אלתרמן היקר" (שם תואר שלא פוזר בנדיבות על ידי בן-גוריון). ביקורתו של נתן אלתרמן על הצבא שדוד בן-גוריון עומד בראשו, מתקבלת באהבה בבחינת "נאמנים פצעי אוהב", ומעוררת לפעולה.
היחסים המיוחדים האלה מהדהדים בעוצמה המוליכה אותנו כשלושת אלפים שנה אחורה לנתן ולדוד אחרים: נתן הנביא ודוד המלך. כזכור, לאחר מפגש בין דוד ובת-שבע שבעקבותיו מודיעה לו בת-שבע שהיא הרה, קורא דוד לאוריה מהחזית כדי להפגישו עם אשתו. לאחר שאוריה מסרב לרדת לביתו, דוד שולח את אוריה אל מותו בחזית, ונושא את בת-שבע לאישה. בשלב זה מופיע נתן הנביא, ומספר לדוד את המשל על "כבשת הרש". כאשר דוד מגיב בזעם על התנהגותו של האיש העשיר, מטיח בפניו נתן: "אתה האיש" (שמואל ב, יב), והוא משמיע כלפי המלך נבואות ענישה, שאותן מקבל דוד ללא עוררין.