הפורום
אלתרמן ויום הכיפורים
תגובה אחרונה 15 ספט 2013 01:27 ע"י יוסי גלובינסקי. 0 תגובות.
גרסה להדפסה
מיון:
הקודםהקודם הבאהבא
מחבר הודעות
יוסי גלובינסקי

--
15 ספט 2013 01:27 צטטצטט הגבהגב
מוצאי יום הכיפורים תשע"ד
נזכרתי בשירי כוכבים בחוץ במהלך תפילות יום הכיפורים במספר מקומות. אני כותב די ב"שליפה" בלי לוודא ציטוטים מדויקים.
נתחיל דווקא בתפילת נעילה הנערכת במהלך השקיעה. הניגון הפותח ועל שמו התפילה כולה: "פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום". בדמיוני – כל העם גברים ונשים יחד ברחבת עזרת הנשים שלפני בית המקדש מול שערי העזרה - שערי ניקנור העצומים כל אחד עשרה מטרים גובה על 5 מטרים רוחב עשויים עץ ארז ומצופים נחושת מבהיקה כזהב. כל השערים האחרים במקדש צופו זהב ורק אלה ציפוי הנחושת שלהם הבהיק כזהב. השערים לפני נעילת העזרה בלילה מסמלים את שערי השמיים הננעלים במוצאי יום הכיפורים. השערים צופו בנחושת מעבר לים, הובאו לארץ בספינה ממנה היה צורך להשליך אותם עקב סערה בים אולם הם צפו צמודים לתחתית הספינה וכך הגיעו שלמים לנמל יפו. נקראו לפי אחת הדעות על שם שר יווני שהתנכל למקדש וגדעו את ידיו.
ועכשיו ל "אל הפילים"
פילי השמיים – שערי שמיים (פיל בארמית שער הוא גם נראה כך בפרופיל) אותם שערי ניקנור המסמלים את שערי השמיים (אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמיים). כי היום שעבר – כי פנה יום, בוססים בטיט השקיעה הוורוד – השמש יבא וישקע נבואה שעריך – מתפילת נעילה. הים שסער, והאור שנגדע כארז – הביוגרפיה של שערי ניקנור בקליפת אגוז. תקיעת השופר של סיום יום הכיפורים – בעמדם זוקפי אוזן לקול שופרות. שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד – הם יניעו ראשם הכבד.
זו לא העלילה העיקרית בשיר לדעתי אלא חלק מפענוח ההצפנה (ראו אקי – אלתרמן והרמב"ם).

ועכשיו ל"שעיר לעזאזל"
לפי הרמב"ן שעיר זה נבחר בגורל מתוך שניים כי הוא קרבן (שלקרניו קשור סרט אדום המלבין במהלך הדרך) המושלך במדבר ל"סטרא אחרא" – עזאזל, סמאל, עשיו, אדום, הנחש – וניתן בצו אלוקי כל ידי גורל ולא בבחירת אדם כדי שלא יקטרג ביום הכיפורים. הרמב"ן מצטט את הפסוק – "בחיק יוטל אל הגורל" כאסמכתא לדבריו. הכהן מוליך את השעיר למדבר ואלה שייקחו אותו בשנים הבאות מלווים אותו ועומדים מרחוק ללמוד את עבודת היום.
ועכשיו ל"כפה אדומה"
כפת השמיים האדומה מבדילה בין היום של "יעקב" והלילה של "עשיו". עשיו הוא אדום – "אדמה עשבית". מדרש רבה אחרי תמיהות רבות – לשוא תמיהותינו כה רבו – מגלה כי הנר של יום הכיפורים דולק לזכר האור שלא הפסיק בין יום שישי לשבת ושמר על אדם הראשון מה"סטרא אחרא" הנחש והשטן.- כבימי בראשית. ולשעיר לעזאזל – בחיק אבא – בחיק יוטל אל הגורל, ולאחר שנבחר מלווה האיש המשלח באלה שמיועדים לשנים הבאות וצופים בו מרחוק – ועומדות מרחוק השנים הבאות.

ולבסוף ל"הבלתי מובן בשירה" של אלתרמן:
משל השעיר לעזאזל – בא לרמוז על דרך ההצפנה של שני מובנים לאותה מילה. אותם שרוצים לשלוח את השירה המודרנית ל"עזאזל" אינם מודעים לכך שייתכן שהוא מתכוון לשעיר לעזאזל עצמו כשהוא כותב "לעזאזל" ולא בהכרח למובן הנוכחי של המילה.


תגובה מהירה
toggle
  שם משתמש:
נושא:
גוף:
קוד אבטחה:
CAPTCHA image
הכנס את הקוד המוצג למעלה בתיבה למטה

שלח
Active Forums 4.1