הפורום
הגב לנושא נושא: מי יכול להגיד לי על מה מדבר השיר "ליל חניה"?
:
נוצר ע"י על 31 מרץ 2012 18:31
אני מציע פרשנות קצת אחרת השיר ליל חניה הוא שיר יפה להלל. עם זאת הוא שיר מסובך ומורכב המחייב פיענוח. השיר נתפס על פי רוב כתיאור של ליל חניה בטרם קרב אך מבט מעמיק יותר מגלה כי השיר מורכב הרבה יותר. למעשה השיר מערבב מראות וחוויות מתוך מספר מסעות חניה השונים באופים זה מזה. חלק מן המסעות מתקיים ללא קשר לקרב (כנראה כחלק משגרת אימונים) וחלקם חניה ערב קרב, היערכות לקרב ושדה הקרב עצמו. הרשמים בלולים ויש למין כל אחד מהם לתמונה אליה הוא שייך. מן התיאור החד והצבעוני ברור כי המשורר היה במסע, במחנה וכנראה גם באימונים. יתכן כי זכה לראות מחנה בערב הקרב, אך שם היה מעין אורח שלא היה מעורב רגשית (המשורר אינו מודע כלל לפחד המוות של החיילים ולתחושת האבדן על חברים שנפגעו בקרבות קודמים), ובודאי שלא השתתף בקרב עצמו. (בתיאור שדה הקרב לא נמצא את האש והעשן או הדם וזעקות הפצועים). למעשה המשורר מעיד על עצמו בעקיפין כי אינו חייל בשני בתים המתארים את זמר החיילים הפשוט והישיר, אשר שונה במובהק מן השיר המתוחכם והמורכב שלו עצמו. במהלך השיר מבצע המשורר מעין קפיצות פליפ-פלופ אשר עוקרות אותנו לרגע מן המחנה אל זוית התבוננות חדשה ולפעמים לזמן ומקום אחרים, ומיד הוא חוזר לתיאור הראשי. חלק מקפיצות פליפ פלופ מדהימות לטעמי ביפין ותחכומן ומציגות את רגעי השיא של השיר. תחילה ננתח את השיר צעד אחר צעד ללא התייחסות לידע מוקדם הנוגע למשורר. ליל חניה. בקול דברים, בשחוק, בגדף בהמולת מלאכות הוא קם, הנה הנו כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל הקורא עלול לטעות ולחשוב כי המשורר מתאר את שדה הקטל אך בעצם הוא אומר שהמחנה נבנה מול (פניו של) שדה הקטל. לכל אורך השיר המשורר מתפעל מן המהירות בה מוקמת עיר המחנה. בהתפרש המחנה אשר דינו להיות שופך דם האדם ומגינו. הפליפ פלופ הראשון ואולי המדהים מכולם. על ידי השמטת ההבחנה בין עמית לאויב, בין "אנחנו, ל"הם" מציג המשורר בבהירות מוחלטת את הסתירה הפנימית המובנית במלחמה עצמה. לטעמי ולטעם רבים-יופי טהור. פני עיר-נבנית בחשכתה והבהוביה, בעיסוקה האץ חופץ מתג אל תג. ליל חניה. פני נפחיה ואופיה ועגלוניה של חברה בטרם גג. פני הכוכב הקם והמרחב העג. פני הגברים המטליאים עלי ברכיים חולצה ונעל. פני הלץ. פני הטבח. פני הבדיחה בצהב בהרות הקיץ, שמושבה על הארגז או על הפח ולקדקדה אגן רקיע מהופך. תמונות מן המחנה. האוירה הרגועה אינה מתאימה לחניה טרם קרב אלא לחניית מסע רגילה. ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח בבניינה של ממלכה, ליל נדודים ניצב פרוש על היחיד והגדודים. הפעם מדובר בפירוש בלילה של טרם קרב. עם זאת השילוב של הזמר הוא מוטעה-חיילים לפני קרב לא שרים- המתח גדול מדי (כאמור המשורר לא באמת היה שם). כישופה של רעות רוח הפליפ פלופ השני. המשורר בחר בכפל לשון. מצד אחד הרעות שאותה הוא מכיר ומיטיב לתאר ומצד שני רעות-הרוח-השטות והטמטום. שוב הסתירה הפנימית הטמונה במלחמה. בבניינה של ממלכה פליפ פלופ והיפוכו. המלה ממלכה (במקום למשל מדינה) מוציאה אותנו מן הכאן והעכשיו אל אגדות העבר כאשר היה מלך בישראל והמילה "כינונה" מקבעת אותנו להווה בו המדינה טרם קמה. ליל נדודים ניצב פרוש על היחיד והגדודים. לטעמי-כמה יפה. חיילים באמת מתקשים לישון בטרם קרב (למרות שהצבא מעוניין שיישנו כדי שלא יהיו עייפים). התבקש "היחיד והרבים". כשבחר המשורר בביטוי-היחיד והגדודים- הוא מצליח להגניב, תוך כדי הליכה, את הקשר האמיץ ותחושת השייכות של כל חייל ליחידה שלו. מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע היה נשקף פתאום מראה המלחמה כמו הווי צוען, חבור יתד וחבל בו חירותם של מסעות וחירומם שוב חזרנו לתיאור המחנה בעת מסע רגיל. המשורר מתפעל מן הססגוניות של מחנה האוהלים (הביטוי פני המלחמה היא בחירה העלולה להטעות את הקורא. בחירה מדויקת היא אולי פני המחנה). למעשה המסעות מוזכרים במפורש. המילה חירומם סתומה למדי אך מסמיכותה למילה חירותם אנו למדים כי גם היא משתייכת לחוויות המסע. ניתן לנחש כי המשורר חווה מסע והתרשם מתחושת החופש הכרוכה בהתרופפות המשמעת הצבאית בעת המסע (כמעט אין מסדרים, אין ניקיונות, יש ירידה בדיסטנס של המפקדים) אך גם מן ההכרח לעמוד בקצב ולא לפגר. בו הכלים והחוקות בעירומם. פעם ראשונה מופיע שדה הקרב עצמו. השורה מבטאת תובנה עמוקה הברורה לאנשי צבא (בייחוד כאלה הנלחמים בפועל) אך זרה על פי רוב לאנשים אחרים. השורה אומרת כי שדה הקרב הוא רגע האמת בו עומדות למבחן כל ההכנות שעשה הצבא לפני הקרב, הכלים הם כלי המלחמה (רובה, מקלע, טנק) שיעילותם תעמוד למבחן והחוקות הן מכלול ההוויה הצבאית שמכוון כולו אל רגע הקרב. מכלול זה כולל את כללי ההתנהגות (בראשן המשמעת הצבאית אך גם אומץ לב, אי הפקרת פצועים ונשק, תוקפנות וכד,) לכידות היחידה הצבאית והאחריות ההדדית (ברמת הכתה, מחלקה, פלוגה , גדוד וכן הלאה), תורת הלחימה (ברמת היחיד-תפעול הנשק, תפיסת מחסה, תנועה ואש, פעילות צוות וחיפוי הדדי. ברמת הפיקוד-תורת ניהול הקרב) ורמת האימונים. גם מטרת המלחמה (הגנת העם, חופש, למען המהפכה, בשם האל) מגויסת אל תוך החוקות. הכלים והחוקות הם הבסיס לביטחון העצמי של החיילים והמפקדים וזוכים על כן לטיפוח מכוון ולטיפוח שבמשאלת לב. כתוצאה מכך הם מכוסים בשכבה עבה ולעיתים דביקה של מלל ורגשות (לדוגמא גסה ראה את הלהג האיראני המתלהם). בעת קרב מתעמתים הכלים והחוקות של שני הצדדים בעירומם-ללא מעטה הרגשות והמלל- והטוב (או בר המזל) גובר על השני. התנגשות זאת הופכת דרמטית במיוחד כאשר יש הבדלים משמעותיים בין הכלים והחוקות של שני הצדדים. המפגש הדרמטי ביותר אולי בהיסטוריה התרחש בין המונגולים (הכלים היו סוס, קשת וחץ והחוקות כללו ניידות, פעילות מתואמת של קבוצות גדולות במרחקים גדולים,העדפה של לחימה ממרחק ללא מגע, מבנה הדוק של יחידה, משמעת ללא דופי וצייתנות מוחלטת למנהיג הראשי) לבין האבירים האירופים (הכלים היו השריון הסוס והחומה והחוקות כללו חתירה לקרב מגע, פעילות מתואמת של קבוצות קטנות בלבד, משמעת רופפת ואמונה דתית). הכלים והחוקות המונגולים התגלו כעדיפים לאין שיעור על אלה של אבירי אירופה ואפשרו להם להביס צבאות גדולים פי חמישה כמעט ללא אבדות (למזלם של האירופים הגבילה התלות בסוסים את המונגולים למישורי העשב, בעיקר של הונגריה, והם נמנעו מכיבוש מוחלט למרות שלא היה להם שום קושי לעשות זאת). התובנה היא מעמיקה אך לא נראה שהמשורר המנותק מחיי הצבא הגיע אליה בעצמו (יש להניח שהוסברה לו). חלקו של המשורר הוא בצמצום התיאור הארוך לשלוש מילים מדויקות. שוב, לטעמי-יפה להלל. בו מליצת סיסמות הזמן, אשר לא פרק שירה צרופה בן יעסוק, חלילה לו ורק הזמר הנפוץ, שלא דבר ערך ולא שכיית חמדה הוא, יישאן במלוא צווחת צבעיו החריפים על חלילו. על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח) ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה של השירה, אבל אומר בקול גדול בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול. שני הבתים הבאים עוסקים בשירת החיילים. השירה חשובה לחייל למרות שהיא נעדרת בלילה טרם קרב. עם זאת המשורר מקדיש לשירה מקום גדול מכפי שמגיע לה ומבטא בכך את העדפותיו האישיות (עוד סממן של ניתוק). חלק מן התיאור מקסים לדעתי ביופיו. המשורר מספר לנו כי שיר החיילים כל כך עוצמתי עד שהוא נקלט לא רק בצליל אלא בחושים אחרים- בראיה (צבע) ובטעם (חריפות). כאמור בולט ההבדל בין שיר החיילים לשירו של המשורר. עת מלחמה גם צלם הדברים האלה היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה עוד ימשכו המה כמו נימה מחלב נפשו של דור, גם בשדה זרועה לזכור, לא רק לרע, ימי רעה המשורר מרגיש אולי כי הגזים במתיקות התיאור ומציע הסבר-כדי לזכור כי גם בעת הקשה היו דברים היפים. שוב-השורה האחרונה יפה לטעמי במיוחד. גם זה נשלב במלחמה כל זה גם יחד כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל ומשחרים. כל זה מתל ומגדות נחל יהיה עולה ביעף הקדמה לשורת המחץ העתידה להופיע ושב נקטע בילל של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל... שדה הקרב בעירומו. המשורר אינו מכיר את שדה הקרב ומתאר אותו כתמונה הלקוחה מתיאטרון בובות לא משוכלל. בובה קופצת, בובה יורה , בובה נופלת (לא ברור אם מדובר בבובה אחת או כמה בובות נפרדות). יש לשער כי התמונה לקוחה מתוך האימונים של תנועה תחת אש (שאותם ראה כנראה) הכוללים זינוקים מאחורי מחסה, ריצה תחת ירי ונפילה למחסה הבא. כאן מופיעה הפלא של השירה במלוא עוצמתו. המשורר מצליח להפוך את בורותו ליתרון. התיאור הפלקטי של הקרב שקוטע את התיאור הצבעוני שלפניו, מצליח להמחיש בעצמה מדהימה כיצד המלחמה קוטעת באופן גס וחסר תחכום את המרקם המסובך והיפה של החיים שקדמו לה. לדעתי הדימוי של שדה הקרב הוא מלאכת מחשבת. פירוק השיר לחלקיו נדרש כדי לפענח אותו, אבל שיר נחווה ונבחן בשלמותו. לטעמי, למרות המבנה הכבד ובזכות כמה פנינים לא נשכחות, ליל חניה הוא-כבר אמרתי-שיר יפה להלל. כיצד מתיישב הניתוח שלנו עם דמותו של אלתרמן? אלתרמן בן ה38 התנדב לפלמח ושובץ לגדוד המרגמות (מרגמות יורות אבל לא רואות על מה הן יורות). קשה להאמין שאינטלקטואל שתיין עירוני ומבוגר השתלב באמת בחיי הצבא, מה גם ששוחרר לאחר תקופה קצרה על פי הוראה של יצחק שדה. ההיסטוריה שלו תואמת את הניתוח שעשינו. השיר הופיע בקובץ "שיר היונה" בו בחר אלתרמן במודע ברמה גבוהה של סיבוך ותחכום וספג על כך ביקורת קשה.
שם משתמש: 
קוד אבטחה:
CAPTCHA image
הכנס את הקוד המוצג למעלה בתיבה למטה
נושא:
RE: מי יכול להגיד לי על מה מדבר השיר "ליל חניה"?
הודעה:

שלח

בטל

תצוגה מקדימה
סקור נושא
Active Forums 4.1