הפורום
הגב לנושא נושא: מי יכול להגיד לי על מה מדבר השיר "ליל חניה"?
:
נוצר ע"י על 27 יונ 2012 13:07
להלן מספר הערות לפוסט של איציק. נדמה שהמטרה (הרגם הקשיש, בן ה 38, שאינו מסתער ממש) צוירה כאן לפני שהחץ הפרשני נורה, והעובדה הזאת קילקלה קצת את השורה. נכון שאלתרמן התנדב לשירות קרבי, למרות שהיה פטור גיוס מטעמי גיל, אך ברור, לי לפחות, שהשיר לא נכתב תוך כדי טעינת פגזים בשטח, אלא רק הרבה לאחר מכן כשחזר כבר לתל אביב. כלומר, המחבר כותב אותו מן הזכרון של החווייה. בדיעבד. במצב כזה, טבעי שלתוך תאורי הלילה שלו משתרבבים גם זכרונות אחרים, בדרך אסוציאטיבית. גם זה מאפיין מובהק של כתיבת אלתרמן, ואחת הסיבות שלפעמים קשה להבין אותה. אין טעם לציין את היעדר זעקות הפצועים וכו', שכן אלתרמן במובהק איננו מתימר לתאר את הקרב עצמו. על כך הוא מצהיר כבר בשמו של השיר. להיפך, הוא טורח ומדגיש כי אין מדובר בקרב עצמו אלא בהרהורים עליו. במראה שונה של המלחמה בליל חנייה. זאת למשל במילים הבאות: ".. מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע,/ היה נשקף פ-ת-א-ו-ם מראה המלחמה/ כ-מ-ו הווי צוען, חבור יתד וחבל ..." וכו' הדגש הוא על המילים "נשקף פתאום" ועל "כמו". המלחמה נראית לפתע אחרת. על כך שר לנו המשורר. האיש שכביכול נורה ונפל בסיום, תפקידו אחר לגמרי כאן. צריך לקרוא את כל המשפט שבו הוא מוזכר כדי להבין זאת. קריאה כזאת תבהיר למשל, שמדובר בסצינה שעוד לא קרתה אלא תקרה בעתיד, כשתסתיים החנייה שלנו. היא תבהיר למשל, שהוא מוזכר רק כתאור זמן (או לכל היותר: תיאור איכות) למילים: "כל זה ... יהיה נקטע בילל.." נשוב לעניין זה בהמשך. גם המתח של הלוחמים איננו מנושאי השיר, ואילו הקביעה בפוסט הנדון, כי אין שרים בליל חנייה היא שרירותית בעיני. כשאלתרמן כותב "הווי צוען, חבור יתד וחבל", ברור שיש כאן קישור אסוציאטיבי של מראה המחנה הנפרש לפני המלחמה, לחניות אחרות קודמות שהמשורר חווה במרוצת חייו. אפשר לשאול כאן האם הקישור נעשה לאחר מעשה בעת הכתיבה או נעשה בזמן אמיתי כשהיה בשטח, ובעת הכתיבה הוא רק מתאר את זרם התודעה שלו דאז, אבל לדעתי יהיה קשה להכריע כאן ולענייננו זה גם לא חשוב. כמו שציינתי כבר בשרשור על מסביב למדורה, אלתרמן נוהג להקים את המציאות בשיר על פרטיה האפורים, ומתוכם הוא מנסה לברוא אמירה כלשהי. במובן זה השיר ליל חנייה הוא שיר אופייני לספרו "עיר היונה" שמטרתו הכללית היא לספר את סיפור תקומתה של המדינה החדשה. לדעתי, כך גם יש לפרש, פירוש משני, את שמו "ליל חנייה". מעין חניית ביניים של הרהור, או חשבון נפש, במהלך הדרמה הגדולה של תקומת המדינה. אלתרמן אוהב מאד ריבוי משמעויות מסוג זה. בפוסט הנדון נפסק כי "השילוב של הזמר הוא מוטעה". ואילו לעניות דעתי זה כמו לומר כי עצם כתיבת השיר היא מוטעית הרי הזמר הוא כמעט הנושא העיקרי כאן. נסביר, שוב: אלתרמן ראה את עצמו תמיד כמשקיף זר על המחזה שהמציאות הציגה לו. ציינתי כבר את פוזת ה"זר" שלו ב"מסביב למדורה". גם כאן, ואפילו ביתר שאת, כמעט כמצב קיומי, אתה מרגיש את הפוזה הזאת, את תחושת הזרות, אצל הכותב. הוא ראה את עצמו כניגודו של איש המעשה. כאיש המילים. ולכן בחר בתואר "רועה רוח" או "רודף הבלים". מתוך התיאור שבשיר ליל חנייה אתה ממש חש בזרות הזאת שלו. למשל בשורה: ".. בו חישופה הפתאומי והפרוע/ של הבדידות בין הרבים והזרים.." כמובן שיש כאן, ברובד עמוק יותר, גם רמז למצב קיומי אוניברסלי. כך יכול לחוש גם כל אדם בעל רמת מודעות גבוהה דיה. וגם לכך אפשר למצוא רמזים בטקסט של השיר. כל אלה מחשבות, זרם תודעה של המשורר לנוכח "ליל חנייה" כזה או אחר. כמובן שבשיר יש גם מה שנקרא "סיטואציה שירית". רוב ההרהורים שלו מסתובבים סביב "הסיבה שלשמה התכנסנו" כאן, "בין הר לגבע", "באשמורת ראשונה". כלומר: למלחמת העצמאות של עם המתחוללת בנסיבות היסטוריות חד-פעמיות, לדעתו של המשורר. ובחזרה אל הזמר שלנו: נכתב בפוסט הנדון: ".. המשורר מקדיש לשירה מקום גדול מכפי שמגיע לה ומבטא בכך את העדפותיו האישיות (עוד סממן של ניתוק)..." לעניות דעתי זה לא כך. כשאלתרמן מציין כי בין שאר תכונותיו של הלילה הזה (ה"ליל חנייה" דנן) הוא גם "מוסך את כישופה של רעות רוח בבניינה של ממלכה" – הוא נוגע בציפור הנפש שלו. הכתיבה. נכון שרעות רוח, במובן של רדיפת הבלים, נשמע גם קצת כלשון נופל על לשון של רעות במובן ידידות, אבל לדעתי זהו מקרה בלבד. ובכל מקרה אני לא מוצא זכר בשיר לשימוש בהקבלה הצלילית הזאת. להיפך, כשאלתרמן רוצה לדבר על רעות במובן של ידידות וחברות, הוא יודע לעשות זאת בנפרד (למשל בשורות: ".. בו הָרֵעוּת ידי אדם בראוה/ להיות שומרה בין איש ואיש את הקשרים/ בהישרף גשרי שכירות ומסחרים") מצד שני, יש שימושים רבים במובן השני. למעשה רוב השיר מוקדש לכך. שניים שלושה בתים שלמים נוספים. אין כאן שום רמז לניתוק, להיפך, זהו אחד הנושאים העיקריים של השיר. אלתרמן מתאר בצורה מבריקה את תפקידה של רעות הרוח המכושפת הזאת (כתיבת השירים) בבנינה של ממלכה. האם זהו "מקום גדול מכפי שמגיע לה"? כפי שנטען כאן, אני לא יודע, אבל על זה בדיוק מהגג וכותב אלתרמן. ניקח הגיג לדוגמא: " עת מלחמה גם צלם הדברים האלה היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה עוד ימשכו המה כמו נימה מחלב נפשו של דור, גם בשדה זרועה לזכור, לא רק לרע, ימי רעה .." אלתרמן כמו מסתכל עלינו מבעד למסך הזמן והזמנים, למשל ביום הזיכרון, מאזין לרשת ג' וכותב את המילים: "לקול זמרת פזמון תועה, עוד יימשכו המה כמו נימה מחלב נפשו של דור..." ועכשיו, אחרי שהגדרנו את "המערכה" לא כקרב בודד, אלא כמערכה על תקומת האומה, תגידו אתם: האם הוא מגזים במקומה של השירה במערכה? ולסיום חוב קטן לשורת הסיום: גם זה נשלב במלחמה כל זה גם יחד כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל ומשחרים. כל זה מתל ומגדות נחל יהיה עולה ביעף ושב נקטע בילל של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל בפוסט הנדון נכתב: ".. המשורר אינו מכיר את שדה הקרב ומתאר אותו כתמונה הלקוחה מתיאטרון בובות לא משוכלל.." פיסקה אומללה לדעתי. הבית הוא סגירה נאותה ואפקטיבית מאד של החנייה המהורהרת הנ"ל. אומנם עירומה של הסיטואציה הקרבית נרמז כבר לעיל, אבל לקראת הסיום אלתרמן מדגיש עוד יותר את הקיומיות שלה, שהוא נקודת הייחוס לכל הנאמר לעיל. כבר הערתי לעיל שהנפילה הדרמטית, שהיא נקודת היחוס כאמור, מוזכרת כאן בזמן עתיד. ללמדך כי אין מדובר בנפילה ממש, אלא במחשבה של המהרהר על האפשרות הזאת, טרם קרב. לדעתי, כל מי שהיה בסיטואציה דומה יחתום על התיאור הזה. שבו כל ה"זה" שלעיל, "עולה ביעף, ושב נקטע בילל".
שם משתמש: 
קוד אבטחה:
CAPTCHA image
הכנס את הקוד המוצג למעלה בתיבה למטה
נושא:
RE: מי יכול להגיד לי על מה מדבר השיר "ליל חניה"?
הודעה:

שלח

בטל

תצוגה מקדימה
סקור נושא
Active Forums 4.1