הפורום
שיר משמר - שמרי נפשך וריח תבשילים
תגובה אחרונה 15 מאי 2022 19:41 ע"י . 5 תגובות.
גרסה להדפסה
מיון:
הבאהבא
מחבר הודעות
יוסי גלובינסקי

--
20 אפר 2022 23:44 צטטצטט הגבהגב
"שיר משמר" בגרסתו המולחנת מושמע פעמים רבות במדיה. מעבר למילים "שמרי נפשך" נחרת משום מה בזיכרון "ריח תבשילים" כי הוא מופיע בבית אותו בחר המלחין סשה ארגוב כפזמון ולכן הוא מושמע פעמיים, שזור בין יתר שלושת (מתוך 11) בתי השיר אותם בחר ארגוב להלחין.

השאלה שאני מציג כאן, היא: מה שייך "ריח תבשילים" לצפון תל אביב הישנה בה גרו אלתרמן וגם תרצה אתר. גם אני גדלתי שם בתקופה המדוברת ולמיטב זכרוני ארוחות הצהריים היו בדרך כלל מבושלות וארוחות הערב היו קלות ולא העלו "ריח תבשילים" בערב קיץ.


כרקע לתשובה אפשרית אכתוב כאן את הגרסה המוקדמת של הבית שנבחר לפזמון:

זה ערב קיץ לכאורה, זה לכאורה/
רק ערב קיץ טוב, ידוע וישן,/
אבל רבים מדי ראו איך הוא נברא/
מן הגזרה ומן האש והעשן,/
ומשדה קרב, אשר ברדת אפלה/
אין הוא עוצם עינו לישון, כי לא יישן/
רק ערב קיץ חם וטוב הוא לכאורה,/
אבל רבים מדי ראו איך הוא נברא./

אין בגרסה הראשונה שום "ריח תבשילים". מוסבר לעומת זאת שערב הקיץ הוא טוב "רק לכאורה", אבל רבים מדי יודעים שבו פועל דווקא הרוע. בגרסאות הבאות, היו שתיים לפני הסופית, הוסף "ריח התבשילים" אפילו פעמיים באותו בית ולבסוף נמחק "ריח תבשילים" אחד.
https://bengurionarchive.bgu.ac.il/...arc/242511
העתקתי לכאן את הקישור לגרסה זו כפי שנמסרה אף היא לבן גוריון והובאה בשרשור של חגיגת קיץ באדיבותו של ה"מארא דאתרא" – דוד גוטרזון. מופיעים שם הגרסה הסופית ועוד שתי גרסאות עם תיקונים בכתב יד של אלתרמן. בגרסה זו, אגב, גם שונה שם כל היצירה מ"משלי קיץ" ל"חגיגת קיץ".
אשמח לשמוע רעיונות לפני שאנסה לתת (מפחד ביקורות) הסבר ארצי ובסיסי מאד, שאינו מתקרב אפילו לשמיים הרצים, רצים, רצים...

יוסי גלובינסקי

--
28 אפר 2022 03:34 צטטצטט הגבהגב
לפני שאפנה להצעת ההסבר ל"ריח תבשילים" אוסיף עוד שאלה: אלתרמן בכל הגרסאות של השיר אומר: "זה ל כ א ו ר ה רק ערב קיץ טוב" אבל בגרסה הסופית הוא לא מסביר מה הוא כ ן אותו ערב קיץ אם רק ל כ א ו ר ה הוא ערב קיץ טוב.
ובכן, צריך לזכור שאכן אלתרמן שילב מסרים ברורים לבתו תרצה אתר בתוך 11 בתי השיר "שיר משמר". אבל בעקרון, השיר הוא חלק מהיצירה "חגיגת קיץ" ובו פניה של האב "אלברט" (ציבא תשובה) לביתו "ז'נט" (מרים הלן) הנמצאת בשכונת סטמבול (פלורנטין) וצפויה להשתלב בהמשך אותו לילה בהתנכלות קשה של אנשי העולם התחתון במסעדה בה היא עובדת כמלצרית. מתוך 11 בתי השיר רק שבעה פונים ישירות לנמענת והם אכן מכוונים בעיקר לתרצה אם כי גם חלקית למרים הלן המלצרית. ארבעת הבתים – השני, השלישי, הרביעי והחמישי – קשורים לדעתי רק ליצירה "חגיגת קיץ". בארבעה בתים אלה מתוארת בעיקר הסביבה והאווירה ומוסבר שהלילה שקט ונחמד רק לכאורה. בגרסה הראשונה אלתרמן בוטה ומסביר שבעצם צפוי לילה לא שקט בכלל, לילה שנברא "מן הגזרה ומן האש והעשן ומשדה הקרב". בגרסאות הבאות (כולן אחרי שהספר כבר ירד לדפוס!) אלתרמן מעדן את הבית בו תאר בתחילה את המשמעות האמיתית (בניגוד ל"לכאורה") הקשה של אותו ליל קיץ. הוא מבטל את תיאור מה שצפוי לקרות ומחליף אותו בתיאור הסביבה השכונתית בפלורנטין עם "ריח התבשילים" הנודף מהמסעדה בה עובדת מרים הלן, ובה קורית כל "חגיגת הקיץ". זה משתלב בתוך חטיבת אותם ארבעה בתים בהם מתוארת אווירת שכונת פלורנטין לאחר השקיעה: הגחלים בתנור המסעדה, שלטי החשמל, הצללים ורחש הים. סשה ארגוב בחר לפזמון דווקא את הבית השני ("זה ערב קיץ לכאורה") שלדעתי לא קשור בכלל לתרצה אתר. נכון שהוא הלחין את השיר לצורך המחזה "חגיגת קיץ" אבל בזיכרון הציבור נותר שיר משמר המולחן, כולו מוקדש לתרצה אתר, עם פזמון שלא שייך אליה כפי שמוכח בנוסח הראשון של בית הפזמון.
יוסי גלובינסקי

--
28 אפר 2022 10:06 צטטצטט הגבהגב
שיר משמר - אלתרמן


שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, כֹּחֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ,
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,
מִקִּיר נוֹפֵל, מִגַּג נִדְלָק, מִצֵּל חָשֵׁךְ,
מֵאֶבֶן קֶלַע, מִסַּכִּין, מִצִּפָּרְנַיִם.
שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ מִן הַשּׂוֹרֵף, מִן הַחוֹתֵךְ,
מִן הַסָּמוּךְ כְּמוֹ עָפָר וּכְמוֹ שָמַיִם,
מִן הַדּוֹמֵם, מִן הַמְחַכֶּה וְהַמּוֹשֵׁךְ
וְהַמֵּמִית כְּמֵי בְאֵר וְאֵשׁ כִּירַיִם.
נַפְשֵׁךְ שִׁמְרִי וּבִינָתֵךְ, שְׂעַר רֹאשֵׁךְ,
עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ.

הָעִיר חָשְׁכָה. אֵין אִישׁ יוֹדֵע מַה זֶּה עָם.
אֵין עָם יוֹדֵע מָה זֶּה אִישׁ וּמָה אִשָּׁה.
אַךְ בַּחוּצוֹת, אַךְ בַּחוּצוֹת בְּעֶרֶב חַם,
בְּעֶרֶב חַם הַשָּׁט כִּצְחֹק וְכִלְחִישָׁה,
רָצִים עַל שְׁתַּיִם הַשָּׁמַיִם וְהַיָּם
וְהַשְּׁקִיעָה שֶנִפְרְדָה מִן הָעוֹלָם
וְהַדְּגָלִים וְהַשָּׂפָה הַחֲדָשָׁה
הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, יֵינָם, לַחְמָם.

זֶה עֶרֶב קַיִץ לִכְאוֹרָה, זֶה לִכְאוֹרָה
רַק עֶרֶב קַיִץ טוֹב, יָדוּעַ וְיָשָׁן,
שֶׁבָּא לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לֹא לְמוֹרָא
וְלֹא לְרַחַשׁ חֲשָׁדוֹת וּדְבַר אָשָׁם,
שֶבָּא עִם רֵיחַ תַּבְשִׁילִים וְעִם מִנוֹרָה
אֲשֶׁר תָּאִיר עַד אִם נָנוּחַ וְנִישָׁן.
רַק עֶרֶב קַיִץ חַם וָטוֹב הוּא לִכְאוֹרָה,
רַק עֶרֶב קַיִץ חַם שֶׁבָּא לֹא לְמוֹרָא.

עַל פְּנֵי הָרְחוֹב, אֲשֶׁר הִדְלִיק אֶת הַצְּלָלִים,
עַכְשָׁו חַשְׁרוֹת הַצִּפֳּרִים אֵינָן עָפוֹת,
אֲבָל בַּחוֹרֶף מִקּוֹלָן בֵּין הֶעָלִים
כָּל הַשְּׂדֵרוֹת בָּעִיר צוֹוְחוֹת כִּמְטֹרָפוֹת.
עַכְשָׁו שׁוֹתְקוֹת הֵן, כִּי צִפּוֹר אֵין בֵּין עָלִים.
הַחשֶׁךְ בָּא, מוּאָר חַשְׁמַל וְגֶחָלִים.

הַחשֶׁךְ בָּא, מוּאָר חַשְׁמַל שֶׁל אוֹתִיּוֹת.
מוּאָר שְׁלָטִים שֶׁל אוֹתִיּוֹת וְשֶׁל מִלִּים.
מֵאֲחוֹרֵי מוֹטוֹת בַּרְזֶל וְחָבִיּוֹת
נוֹשֵׁם הַיָּם, גָּדוֹל וָזָר כְּבֵית חוֹלִים.
הַחשֶׁךְ בָּא, מוּאָר חַשְׁמַל וְאוֹתִיּוֹת.
הַחשֶׁךְ בָּא, מוּאָר מִלִּים וְגֶחָלִים.

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ הָעֲיֵפָה, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,
שְׂעַר רֹאשֵׁךְ, עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי יָפְיֵךְ,
שִׁמְרִי לִבֵּךְ הַטּוֹב, אַמְּצִיהוּ בְיָדַיִךְ.

הִנֵּה הָרוּחַ יָד שׁוֹלַחַת וּבְלִי רַחַשׁ
פִּתְאוֹם חַלּוֹן לְאַט נִפְתָּח בַּחֲשֵׁכָה.
אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ צוֹחֶקֶת כְּמוֹ פַּחַד,
אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ קוֹפֵאת כְּמוֹ שִׂמְחָה?
אִמְרִי מַדּוּעַ הָעוֹלָם כֹּה זָר עֲדַיִן
וְאֵשׁ וָמַיִם מַבִּיטִים בּוֹ מִכָּל צַד?
אִמְרִי מַדּוּעַ בּוֹ מְפַרְפְּרִים חַיַּיִךְ
כְּמוֹ צִפּוֹר מְבֹהָלָה בְתוֹךְ כַּף יָד?
אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ מָעוּף וְרַעַד רָב
כְּמוֹ צִפּוֹר בַּחֶדֶר בְּחַפְּשָׂה אֶשְׁנָב?

הַגִּידִי לָמָּה וְאֶל מִי בְּלִי קוֹל בּוֹכָה אַתְּ?
אִמְרִי מִנַּיִן לָךְ, פְּתַיָּה מַאֲמִינָה,
שֶׁהַחַיִּים נוֹצְרוּ לֹא לְלַמְּדֵנוּ דַעַת,
כִּי אִם נוֹצְרוּ כְּדֵי לִטֹּל אֶת הַבִּינָה?
אִמְרִי, כֵּיצַד? מַדּוּעַ? מִי אָמַר לָךְ זֹאת?
אִמְרִי, מִנַּיִן? מִי גִלָּה לָךְ אֶת הַסּוֹד?

הַסַּכָּנוֹת רַבּוֹת וּמִסְפָּרָן מֵאָה
וְהֵן רוֹבְצוֹת אוּלַי בְּמַעְגָּל אוֹרֵב
אַךְ לֹא אוֹתָן, אַךְ לֹא אוֹתָן אַתְּ יְרֵאָה,
רַק אֶת נַפְשֵׁךְ הַמְאֹהָבָה וְהַמְּלֵאָה,
הַמִּתְחַלְחֶלֶת לְקוֹל צַעַד מִתְקָרֵב,
אוֹתָהּ יָרֵאת, אֶת הָרַכָּה, אֶת הַשֵּיָה,
אֶת הָרָעָה, אֶת הָרוֹחֶצֶת בִּדְמֵי לֵב.

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, לִבֵּךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ,
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,
אוּלַי הָאשֶׁר בָּךְ שׁוֹכֵן וְהוּא דִבְשֵׁךְ,
דִּבְשֵׁךְ הֶחָם כִּדְמֵי לִבֵּךְ וְדִמְעוֹתַיִךְ.
דִּבְשֵׁךְ הֶחָם וְהַכָּבֵד וְהֶחָשֵׁךְ.
הָעֶרֶב בָּא. יָפֶה מִמֶּנּוּ אֵין בֵּינְתַיִם.
הָעֶרֶב בָּא. הוּא כְּבָר הֶחֱלִיף אֶת הַשָּׁמַיִם.

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, הֲלֹא טוֹבוֹת צוֹפֵן הָעֶרֶב
וְרַק עוֹד אֵין לָדַעַת בְּיַד מִי וְאֵיךְ.
הֲלֹא הָרוּחַ, שֶׁאֵינֶנָּה מְדַבֶּרֶת,
לֹא לְחִנָּם רַכּוֹת נוֹגַעַת בִּכְתֵפֵךְ.
בְּאוֹר יָרֵחַ וְחַשְׁמַל הָעִיר מוּאֶרֶת.
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ.
זיוה שמיר

--
06 מאי 2022 10:18 צטטצטט הגבהגב
ליוסף גלובינסקי שלום רב,
דומה שהמילים "שבא עם ריח תבשילים" בסכ"ה נועדו ליצור תחושה של בית משפחה חם - בצפון ת"א או בכל מקום אחר. ב"חגיגת קיץ" ערך אלתרמן - בין השאר - מאזן חיים, וניכר הצער על שלא הצליח ליצור בביתו שלו אווירה משפחתית וחמה, הנותנת לדור ההמשך תחושת ביטחון ושמחת חיים. בשיר "שקר החן", הכלול בספר זה, השתמש שוב בדימוי התבשילים, אגב השוואתם המרומזת של שני סוגי נשים ("אשת חוק" ו"אשת חיק", לפי חידודו של שלונסקי): "הָאֵשׁ הַמְבַשֶּׁלֶת / אֲדֻמָּה עֵינָהּ / פָּנֶיהָ עָשָׁן / כִּפְנֵי הַזְּקֵנָה. // יָפָה מִמֶּנָּה / אֲחוֹתָהּ בָּרָק, / אַךְ לֹא הִיא תַּאֲכִיל גֶּבֶר / בָּשָׂר וְיָרָק".
תוכל, אם תרצה, למצוא ניתוח של "שיר משמר" במאמרי "כמו ציפור מבוהלה בתוך כף יד" באתר האישי שלי:
https://www.zivashamir.com/post/%D7%9B%D7%9E%D7%95-%D7%A6%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%94%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%9A-%D7%9B%D7%A3-%D7%99%D7%93
יוסי גלובינסקי

--
08 מאי 2022 02:25 צטטצטט הגבהגב
תודה רבה פרופ' שמיר על תגובתך. קראתי בעיון את אשר כתבת על שיר משמר. מבין שורותייך ניכר שהגרסאות המוקדמות של חגיגת קיץ בכלל, ושיר משמר בפרט אינן לנגד עינייך. אנסה להעמיד דברים על דיוקם:
1. את כותבת ש"בשיר 10 בתים (וכל מנין אחר בטעות יסודו)". ישנם בשיר 11 בתים. לו היית רואה את כל הגרסאות המודפסות המוקדמות של שיר משמר היית רואה שהבית בן 4 שורות המתחיל ב"שמרי נפשך העייפה" (מהביטוי התנ"כי - עיפה נפשי להורגים) נמצא באמצע העמוד והוא נפרד לגמרי מהבית שלפניו בן 6 שורות. בכל הוורסיות המוקדמות בהן ישנם על גבי הדף הרבה מאד תיקונים ושינויי גרסה בכתב ידו של אלתרמן – אין הוא נוגע באותו בית נפרד בן 4 שורות.

2. זה משאיר אותנו עם אותם ארבעת הבתים שהזכרתי לעיל שאינם קשורים לתרצה אתר אלא לעלילת חגיגת קיץ, לשכונה סטמבול ולמסעדה סטנבול בה קורה האירוע הקשה בהמשך הלילה. אולי ייתכן ש"ריח תבשילים" לא מקשר בהכרח דווקא לשכונת פלורנטין והמסעדה, אלא יכול גם להתאים לצפון תל אביב הישן כדברייך, אבל ראי את המאפיינים הנוספים למסעדה ולשכונה הבאים באותם ארבעת הבתים: חשמל וגחלים, חשמל של אותיות, שלטים של אותיות, הים, מילים וגחלים.


3. מה שמצביע במיוחד ש"ריח התבשילים" נועד להזכיר את המסעדה בה יתרחש אירוע קשה בהמשך הלילה ולא סתם ביטוי מרגיע, הוא המילים הנוראות שהוא מחליף בוורסיה המודפסת השנייה של השיר:

זו הגרסה המודפסת הראשונה שמסבירה שהכול "לכאורה" ובאמת הולך להיות לילה רע מאד:

זה ערב קיץ לכאורה, זה לכאורה
רק ערב קיץ טוב, ידוע וישן,
אבל רבים מדי ראו איך הוא נברא
מן הגזרה ומן האש והעשן,
ומשדה קרב, אשר ברדת אפלה
אין הוא עוצם עינו לישון, כי לא יישן
רק ערב קיץ חם וטוב הוא לכאורה,
אבל רבים מדי ראו איך הוא נברא.

הנה הגרסה השנייה (לא הסופית) המודפסת כאן מתיקוני כתב ידו של אלתרמן:

זה ערב קיץ לכאורה, זה לכאורה
רק ערב קיץ טוב, ידוע וישן,
שבא לחסד ולרחמים, לא למורא,
ולא לרחש חשדות ודבר אשם,
שבא עם ריח תבשילים ועם מנורה
שלא תכבה עד אם ננוח ונישן,
רק ערב קיץ חם וטוב הוא לכאורה
שבא עם ריח תבשילים לא למורא

כלומר "ריח התבשילים" מחליף פעמיים מילים קשות קודמות: 1. "ומשדה הקרב" 2. "רבים מדי ראו איך הוא נברא".


4. באשר למה שכתבת על בקשת אלתרמן מבתו לשמור את גופה ונפשה והקשר לארון הספרים היהודי, הנה משהו מקשר:
המקור למצוות שמירת הגוף והנפש הוא בדברים פרק ד פסוק ט: "רק הישמר לך ושמור נפשך מאד"
מפרש בעל ה"כלי יקר": "הישמר לך" – רוצה לומר שמירת הגוף, ולא הזכיר בו מ א ד כמו בשמירת הנפש אשר בשמירתה צריך האדם להיזהר ביותר מאשר בשמירת הגוף, לכך אמר ושמור את נפשך מ א ד:
הרמב"ם בהלכות שמירת נפש פרק יא מזכיר חלק ניכר מהסכנות אותן מציין אלתרמן בשיר משמר: גג (נפילה ממנו), מי באר(נפילה לתוכה), סכין (פציעה מחודה כשהוא מוסתר) , מקום חשוך (חורבה), קיר נופל (קיר נטוי), כל מכשול שיש בו סכנת נפשות.
הנה הציטוט מהרמב"ם:
אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שייכשל בו אדם וימות, כגון שהייתה לו באר או בור בחצירו, בין שיש בהן מים בין שאין בהן מים חייב לעשות להן חוליה גבוהה עשרה טפחים או לעשות לה כסוי כדי שלא ייפול בה אדם וימות. וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ו ל ה י ש מ ר מ מ נ ו ולהיזהר בדבר יפה יפה שנ' (דברים ד' ט') הישמר לך ושמור נפשך מ א ד.
וכן לא ינעץ הסכין בתוך האתרוג או בתוך הצנון שמא ייפול אדם על חודה וימות. וכן אסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי, או על גשר רעוע, או להיכנס לחורבה, וכן כל כיוצא באלו משאר הסכנות אסור לעמוד במקומן.

5. גם בשיר "שקר החן" (והבל היופי- משלי, פרק ל"א) "האש המבשלת, אדומה עינה, פניה עשן, כפני הזקנה." – התבשיל שנוצר אולי משביע את הגבר, אבל לא ממש נוסך רוגע.


זיוה שיר

--
15 מאי 2022 19:41 צטטצטט הגבהגב
תודה לד"ר גלובינסקי על ההערות המעניינות.


תגובה מהירה
toggle
  שם משתמש:
נושא:
גוף:
קוד אבטחה:
CAPTCHA image
הכנס את הקוד המוצג למעלה בתיבה למטה

שלח
Active Forums 4.1