האם אלתרמן חזה את שנת מותו?

את המחזור "שיר עשרה אחים" מתחיל אלתרמן ב"פתיחה ישנה" בה מהרהר על המוות:

אוּלַי לֹא נִרְאֶנָּה מָחָר,
כִּי רַבִּים מֵתִים עַד שַׁחַר

ולהלן, בשיר "הבקתה", הוא שם בפיו של האח הבכור, בן השישים, את המלים האלה:

מִי יָבִין אֵי צוֹפֵה לוֹ שְׁעַת הַפְּקֻדָּה

למה דוקא שישים? האם חזה שימות בגיל שישים שנה (1910 –1970)?

יש לי רעיון, ורציתי לדעת אם מישהו העלה הסבר כזה:

כשכתב אלתרמן את השירים הראשונים מהמחזור, היה בן שלושים (בשנת 1940).
ושלושים הם מחצית משישים. זאת אומרת, מדובר אולי במחצית החיים.
ומיד נזכרתי:

Nel mezzo del cammin di nostra vita…

בתרגום של אריה סתיו לעברית:

ויהי במחצית הדרך של חיינו

במלים אלה מתחיל הגאון האיטלקי דנטה אליגירי את "הקומדיה האלוהית" שלו וממשיך:

מצאתי את עצמי באפלת היער....
היה זה במקום בא אל קצו העמק...

ומה כותב אלתרמן בשיר "הבקתה"?

וָאָבוֹא עָדֵיכֶם וְהִנֵּה מַחֲרִישִׁים
וְהִנֵּה אֲפֵלִים כְּיַעַר,
וַיִּתַּר לְבָבִי, וְהוּא בֵּן הַשִּׁשִּׁים,
...
לֹא נֵצֵאָה מִפֹּה עַד יוֹמָיִם,
כִּי שָׁטְפוּ הַפְּלָגִים אֶת הַדֶּרֶךְ בַּגַּיְא

רמזים ברורים ביותר.

יש רק לציין שלפי דנטה מחצית החיים היא 35 שנה ולא 30 ("המשתה", IV, XIII, 9), ומכאן אנחנו חוזרים למספר 70, עליו דיברנו בעיון על שיר "היין". גם בתנ''ך נקבע ערך זה (תהילים, צ', 10)

למחזור השירים של אלתרמן אופי דידקטי שהוא לא אופייני ליצירותיו אחרות, אך חשוב ביותר לגבי יצירתו של דנטה.

מבנה המחזור של אלתרמן מזכיר גם את היצירה המפורסמת לא פחות מיצירתו של דנטה, הלא היא "דקאמרון" מאת ג'ובאני בוקאצ'ו: בעשרת החלקים שלה מסופרים סיפורים לפי התור על ידי אנשים שהסתתרו במקום שאי-אפשר לזמן מה לצאת ממנו.
בוקאצ'ו (1375-1313) נולד כאשר דנטה (1265 – 1321) עוד היה בחיים. היה זה בוקאצ'ו שאת "הקומדיה" של דנטה כינה לראשונה "האלוהית" והוא גם יסד בפירנצה, משם הוגלה דנטה, את הקתדרה לעיונים ביצירה זו.

להבדיל מן יצירתו של בוקאצ'ו שכל כך ספוגה בקלות הדעת, "דקאמרון" של אלתרמן רציני מאוד בתוכנו כמו גם יצירותיו האחרות מאותה תקופה נוראה ("שמחת עניים", 1941 ו"שירי מכות מצרים", 1944). קלות הדעת הייתה אז רק נושא לחלום ולשיר שבחים (מס'6 במחזור).

בשנת 1940 היה אלתרמן כבר מפורסם עודות ל"כוכבים בחוץ" (1938), שם, נדמה לי, רָמז בשיר "עוד חוזר הניגון" על עצמו כעל אורפוס מהמיתוס היווני. עכשיו הייתה לו סיבה להשוות את עצמו לדנטה אליגירי ולג'ובאני בוקאצ'ו.