| : |
|
נוצר ע"י על 03 אוק 2022 13:10
בשיר "נקמת השטריימל" שפורסם בטור רגעים בעיתון הארץ בשמיני למאי 1942 מתאר אלתרמן את החרמת השטריימלים של יהודי פולין על ידי הצבא הנאצי כדי לעזור בחימום החיילים הגרמנים בחזית הרוסית. אלתרמן מנבא שהגרמנים יפסידו במערכה נגד הרוסים "כי השטריימל כזהו – נוקם ונוטר". דבורה גילולה בספרה "רגעים 3" מביאה פרשנות לשיר אבל לא מציינת המקור להיות השטריימל "נוקם ונוטר".
אני מביא כאן קטע מאתר לזיכרו של שז"כ, שלמה זנוויל כהנא בו הוא מביא סיפור שקרה ככל הנראה בסוף 1941 ואולי גונב לאזניו של אלתרמן ושימש כמקור לכך שהשטריימל נוקם ונוטר.
"בגיטו לבוב בשנת תש"א, חדשיים לפני החיסול, מלפני הגסטאפו יצאה גזירה שכל יהודי הגיטו חייבים להביא אל משרדי הגסטאפו את כל החפצים, פרוות, ומלבושים, צווארונים, כובעים וכפפות. את החפצים יש לכבס ולחטא ולהביא תעודה על כך. יהודי הגיטו ראו בזה אות לטובה, סימן למצב בחזית, והתלחשו ביניהם שבודאי צריכים לאותם החפצים החמים בשביל החיילים הנסוגים במפלתם כשהם מוכים ורועדים מקור. ברם הגזירה במקומה עמדה. כדי להבטיח את קיום הפקודה וכדי למנוע שריפת החפצים לקחו אנשי הגסטאפו עשרים יהודים בני תערובת (ערובה, י.ג.), ומשמרות מטעם מועצת הזקנים, ויצאו לאסוף את החפצים. ר' יעקב יהושע היה במבוכה גדולה, הסתכל בשטריימל ובכה. לא ידע מה לעשות, להצניע את השטריימל? כלום מותר לו לסכן חייו וחיי משפחתו? למסור לידי הגסטאפו? כלום מותר למסור את השטריימל של הצדיק ר' יחזקאל לידי הטמאים? ביקש לשרוף אותו שלא ליפול לידי הטמאים. הלך והתייעץ עם אחד הרבנים, ואמר לו, שיש למסור את השטריימל כדי שלא לסכן את בני התערובות(ערובה, י.ג.). שמר, איפוא ר' יעקב יהושע על השטריימל ומפני שקשה היה לו להיפרד ממנו הלך בעצמו למסרו לידי הנאצים. כשמסר את השטריימל נדמה היה לו כאילו מוסר הוא את כתרו, וגאוותו. הרוצח מן הגסטאפו שקיבל את השטריימל, סובב אותו לכל הצדדים, התלוצץ וצחק?
- כובע יפה! יפה מאוד! כיבסת אותו!
- כן,
- מסרת אותו לנקוי וחיטוי?
- כן.
- והתעודה היכן היא?
- בבקשה! ענה ר' יעקב יהושע, ומסר את תעודת הניקוי והחיטוי. כדי להרבות צחוק ולהשתעשע, שם הנאצי את השטריימל על ראשו, ככובע של קוזאק והתחיל לטופף ברגליו בריקוד של קוזאק ולשיר שיר היתולים. בעינים חרדות ומלא פחד עמד ר' יעקב יהושע והסתכל על חילול הקודש ומלמל לעצמו:
- השטריימל של הרבי הזקן!! בגדי כהונה!! אוי לנו, או לעינים שכך רואות.
בינתיים נכנס המפקד לחדר וראה איש רוקד בשטריימל. חשב שהיהודי רוקד בשטריימל, נהנה מאד ומרוב חדווה היכה באקדחו מכה חזקה על ראשו של הרוקד.
- רקוד, רקוד.
- איש הגסטאפו התגלגל על הרצפה והשטריימל בראשו - שותת דם.
ר' יעקב יהושע ראה בנקמת השטריימל של רבו הזקן. "
|
| שם משתמש: |
|
|
|
| קוד אבטחה: |
|
|
|
| נושא: |
|
RE: נקמת השטריימל ב"רגעים 3" של דבורה גילולה |
|
| הודעה: |
|
|
|
|
|
|
| סקור נושא |  | |
שְׁלֹּא עָשַׂנִי
 |
| 20 אוק 2022 16:17 |
|
חקרני היקר, על חסידים כאלה אמר הכתוב: אם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו
|
|
|
|
|
חקרני
|
| 20 אוק 2022 14:15 |
|
לא התרשמתי כמוך, אריה.
נדמה לי שצריך לקבל את דברי סקרני כפשוטם. היה לו נדמה שיוסי מקנטר את ספרו של להב על עביו. ומתלונן לא יהיה מספיק זמן ותשומת לב לפרשנויות יוסי. שהרי גם הן כבר עברו מזמן את השש מאות עמוד, ואולי גם ששת אלפים, מי סופר. אחרי שיוסי הבהיר שלא זאת כוונתו, העניין סגור כפי שנראה, וטוב שכך. |
|
|
|
|
אריה גלאון
|
| 20 אוק 2022 09:26 |
|
ההתרשמות שלי מקריאת דברי סקרני שמישהו שמתחבא מאחורי שם מסווה ,מתקנא בבקיאותו של יוסי גלובינסקי בארון הספרים היהודי ובאלתרמן ועל כך שהוא הוכיח פעמים רבות את הקשר שביניהם ע"י זריקת אמירות ומנטרות ריקות.
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 19 אוק 2022 09:42 |
|
בדיוק הפוך, מחכה בכיליון עיניים לשליח עם הספר.
מיצינו. |
|
|
|
|
סקרני
|
| 19 אוק 2022 07:34 |
|
תירגע יוסי. איש לא מנסה לפגוע בך.
רק התפלאתי על ההתקוממות שלך כנגד מספר העמודים בספרו של אקי להב. וכנגד הזמן שנותר לעוד קצת מפרשנויות יוסי.
אני מצפה לקצת הצנע לכת, ממי שנהנה מלוא חופניים, יום ולילה, מהכנסת האורחים של הפורום. אל תמהר להדיר את הקהל מאלפי העמודים של ארון הספרים היהודי, כביכול אי אפשר להבין את אלתרמן בלי להכיר את הארון, וכאילו מפתחותיו מסורים בלעדית בידי אחד יוסי גלובינסקי.
זה לא פוגע. רק מוזר. ריח אימפריאליזם דתי ממלא את החדר. לא כל החילוניים חושבים את אלתרמן לשיכור בזרועותיה של צילה בינדר.
נמצאתי מקלקל? תלוי למי.
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 19 אוק 2022 04:41 |
|
מצטער שנפגעת סקרני. אבל, לא בי האשם. אלתרמן הוא האשם. הוא מתפרץ כל פעם לארון הספרים היהודי. כמובן שמי שלא מכיר את ארון הספרים היהודי לא מבחין בזה. וכמעט כל אלה שאכן מכירים את ארון הספרים היהודי מכירים באופן שטחי את אלתרמן כשיכור בזרועותיה של צילה בינדר – ומדירים אותו אפילו משעורי הספרות בבתי הספר הדתיים.
אשתמש דווקא בשיר "מכל העמים" שהביא אריה גלאון. על פניו שיר ברור שתוקף מלבד הנאצים הארורים, גם את האפיפיור ובנות הברית שלא ניסו להציל לפחות את הילדים. אלוקים הוא היחיד שמקבל לזרועותיו את הילדים היהודים שדמם נשפך ומתבקש על ידי המשורר לנקום בנאצים הרוצחים וגם באלה שלא מנעו מהם לבצע את זממם. יצוין שאין שום ביקורת על אלוקים, כי העולם מנוהל בבחירה חופשית מוחלטת.
אבל, ישנם פה בנוסף, גם רמזים ברורים לסיבות לשנאת היהודים, להיסטוריה שחוזרת על עצמה ולעובדה שדם הילדים קדוש והוא מקביל לדם הקרבנות שהיו מוקרבים במקדש.
הסיבה ששונאים אותנו:
אלתרמן: כִּי אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ.
אלתרמן: שֶׁאַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הַיְלָדִים, אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ.
תפילת עמידה בימים נוראים ובחגים: אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ.
הנאצים עושים לנו את מה שעשו הבבלים, דמנו לא נחשב מאומה:
אלתרמן: רָאשֵׁי־עוֹלָלִים אֶל קִירוֹת וּכְבִישִׁים יְרֻצָּצוּ.
ספר תהילים: אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:
אלתרמן: הֵם יוֹדְעִים כִּי דָמָם לֹא נֶחְשַׁב בַּדָּמִים
הנביא הושע: וְדָמִים בְּדָמִים נָגָעוּ: רש"י - דם נגע בדם ולפי תרגום יונתן גם: כסף נגע בכסף.
תפילה בלב:
אלתרמן: עֵינֵיהֶם מְדַבְּרוֹת
ספר שמואל: וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ.
הילדים – קרבנות:
אלתרמן: בַּמָּקוֹם שֶׁעוֹמֵד בּוֹ שָׁנִים כְּמוֹ גְדִי, יֶלֶד קָט, אַלְמוֹנִי, יְהוּדִי.
ספר שופטים: וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה וַיַּעַל עַל הַצּוּר לַיהֹוָה
אלתרמן: וְאַתָּה אֶת דָּמֵנוּ אוֹסֵף בְּכַדִּים
ספר ירמיהו, רש"י: כדים – סיפים, ספר שמות: הדם אשר בסף
אלתרמן: וְאַתָּה מְרִיחוֹ כְּמוֹ רֵיחַ פְּרָחִים
ספר בראשית: וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה... וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ, וַיָּרַח יְהֹוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ
אלוקים, נקמה!
אלתרמן: וְאַתָּה תְבַקְשֶׁנּוּ מִידֵי הָרוֹצְחִים וּמִידֵי הַשּׁוֹתְקִים גַּם יַחַד.
מגילת החורבן – איכה: תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל יְהֹוָה כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם: תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יְהֹוָה:
ואתה סקרני, באת לתקן ואולי נמצאת מקלקל, אבל מי יסביר לילדי ישראל בימינו ש"אתה בחרתנו" זה מהתפילה?
|
|
|
|
|
סקרני
|
| 18 אוק 2022 23:06 |
|
| יוסי, אני מקווה שתרשה לנו לקרוא גם פרשנויות אחרות. למשל כאלה שמקורן לא בתלמוד ובמדרשים.יתכן שגם כאלו התגנבו פה ושם ליצירת אלתרמן. |
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 17 אוק 2022 21:42 |
|
עד שיגיעו שליחי הוצאת ניב עם הספרים של אקי וכול חובבי אלתרמן יקראו את 600 עמודיו, נותר עוד קצת זמן לעסוק בפורום בנושאים אחרים.
המקור של אלתרמן לכך שבורא עולם אוסף את דם הילדים קרבנות השואה בכדים דווקא היא לדעתי כאן בפירוש רש"י לפסוק בספר ירמיהו:
"וְאֶת הַסִּפִּים וְאֶת הַמַּחְתֹּות וְאֶת הַמִּזְרָקֹות וְאֶת הַסִּירֹות וְאֶת הַמְּנֹרֹות וְאֶת הַכַּפּוֹת וְאֶת הַמְּנַקִיֹות..."
רש"י: ואת ה ס פ י ם - ואומר אני שהן אגנות ל ק ב ל ד ם (של הקרבן, י.ג.) כמו "בדם אשר בסף" (של קרבן פסח, י.ג.), ויש מפרשים הסיפים לשון כ ד י ם.
כלומר – כדים לקבל את דם הקרבנות.
|
|
|
|
|
אריה גלאון
|
| 08 אוק 2022 11:46 |
|
תגובה נוספת של אלתרמן לשואה הינו השיר "מכל העמים" שפורסם 27/11/1942.
להלן השיר
בִּבְכוֹת יְלָדֵינו בְּצֵל גַּרְדֻּמִּים
אֶת חֲמַת הָעוֹלָם לֹא שָׁמַעְנוּ.
כִּי אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים
אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ.
כִּי אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים
מִנּוֹרְבֶגִים, מִצֶ’כִים, מִבְּרִיטִים.
וּבִצְעֹד יְלָדֵינוּ אֱלֵי גַּרְדֻּמִּים,
יְלָדִים יְהוּדִים, יְלָדִים חֲכָמִים,
הֵם יוֹדְעִים כִּי דָמָם לֹא נֶחְשַׁב בַּדָּמִים –
הֵם קוֹרְאִים רַק לָאֵם: אַל תַּבִּיטִי.
וְאוֹכֵל הַגַּרְזֶן בַּיָּמִים וּבַלֵּיל,
וְהָאָב הַנּוֹצְרִי הַקָּדוֹשׁ בְּעִיר רוֹם
לֹא יָצָא מֵהֵיכָל עִם צַלְמֵי הַגּוֹאֵל
לַעֲמֹד יוֹם אֶחָד בַּפּוֹגְרוֹם.
לַעֲמֹד יוֹם אֶחָד, יוֹם אֶחָד וִיחִידִי,
בַּמָּקוֹם שֶׁעוֹמֵד בּוֹ שָׁנִים כְּמוֹ גְדִי
יֶלֶד קָט,
אַלְמוֹנִי,
יְהוּדִי.
וְרַבָּה דְאָגָה לִתְמוּנוֹת וּפְסָלִים
וְאוֹצְרוֹת־אֳמָנוּת פֶּן יֻפְצָצוּ.
אַךְ אוֹצְרוֹת־אֳמָנוּת שֶׁל רָאשֵׁי־עוֹלָלִים
אֶל קִירוֹת וּכְבִישִׁים יְרֻצָּצוּ.
עֵינֵיהֶם מְדַבְּרוֹת: אַל תַּבִּיטִי, הָאֵם,
אֵיךְ שׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת הֻנַּחְנוּ.
חַיָּלִים וָתִיקִים וִידוּעִים לְשֵׁם,
רַק קְטַנִּים־בְּקוֹמָה אֲנַחְנוּ.
עֵינֵיהֶם מְדַבְּרוֹת עוֹד דְּבָרִים אֲחָדִים:
אֱלֹהֵי הָאָבוֹת, יָדַעְנוּ
שֶׁאַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הַיְלָדִים,
אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ.
שֶׁאַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הַיְלָדִים
לֵהָרֵג מוּל כִּסֵּא כְבוֹדְךָ.
וְאַתָּה אֶת דָּמֵנוּ אוֹסֵף בְּכַדִּים
כִּי אֵין לוֹ אוֹסֵף מִלְּבַדֶּךָ.
וְאַתָּה מְרִיחוֹ כְּמוֹ רֵיחַ פְּרָחִים
וְאַתָּה מְלַקְּטוֹ בְמִטְפַּחַת,
וְאַתָּה תְבַקְשֶׁנּוּ מִידֵי הָרוֹצְחִים
וּמִידֵי הַשּׁוֹתְקִים גַּם יַחַד.
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 03 אוק 2022 13:10 |
|
בשיר "נקמת השטריימל" שפורסם בטור רגעים בעיתון הארץ בשמיני למאי 1942 מתאר אלתרמן את החרמת השטריימלים של יהודי פולין על ידי הצבא הנאצי כדי לעזור בחימום החיילים הגרמנים בחזית הרוסית. אלתרמן מנבא שהגרמנים יפסידו במערכה נגד הרוסים "כי השטריימל כזהו – נוקם ונוטר". דבורה גילולה בספרה "רגעים 3" מביאה פרשנות לשיר אבל לא מציינת המקור להיות השטריימל "נוקם ונוטר".
אני מביא כאן קטע מאתר לזיכרו של שז"כ, שלמה זנוויל כהנא בו הוא מביא סיפור שקרה ככל הנראה בסוף 1941 ואולי גונב לאזניו של אלתרמן ושימש כמקור לכך שהשטריימל נוקם ונוטר.
"בגיטו לבוב בשנת תש"א, חדשיים לפני החיסול, מלפני הגסטאפו יצאה גזירה שכל יהודי הגיטו חייבים להביא אל משרדי הגסטאפו את כל החפצים, פרוות, ומלבושים, צווארונים, כובעים וכפפות. את החפצים יש לכבס ולחטא ולהביא תעודה על כך. יהודי הגיטו ראו בזה אות לטובה, סימן למצב בחזית, והתלחשו ביניהם שבודאי צריכים לאותם החפצים החמים בשביל החיילים הנסוגים במפלתם כשהם מוכים ורועדים מקור. ברם הגזירה במקומה עמדה. כדי להבטיח את קיום הפקודה וכדי למנוע שריפת החפצים לקחו אנשי הגסטאפו עשרים יהודים בני תערובת (ערובה, י.ג.), ומשמרות מטעם מועצת הזקנים, ויצאו לאסוף את החפצים. ר' יעקב יהושע היה במבוכה גדולה, הסתכל בשטריימל ובכה. לא ידע מה לעשות, להצניע את השטריימל? כלום מותר לו לסכן חייו וחיי משפחתו? למסור לידי הגסטאפו? כלום מותר למסור את השטריימל של הצדיק ר' יחזקאל לידי הטמאים? ביקש לשרוף אותו שלא ליפול לידי הטמאים. הלך והתייעץ עם אחד הרבנים, ואמר לו, שיש למסור את השטריימל כדי שלא לסכן את בני התערובות(ערובה, י.ג.). שמר, איפוא ר' יעקב יהושע על השטריימל ומפני שקשה היה לו להיפרד ממנו הלך בעצמו למסרו לידי הנאצים. כשמסר את השטריימל נדמה היה לו כאילו מוסר הוא את כתרו, וגאוותו. הרוצח מן הגסטאפו שקיבל את השטריימל, סובב אותו לכל הצדדים, התלוצץ וצחק?
- כובע יפה! יפה מאוד! כיבסת אותו!
- כן,
- מסרת אותו לנקוי וחיטוי?
- כן.
- והתעודה היכן היא?
- בבקשה! ענה ר' יעקב יהושע, ומסר את תעודת הניקוי והחיטוי. כדי להרבות צחוק ולהשתעשע, שם הנאצי את השטריימל על ראשו, ככובע של קוזאק והתחיל לטופף ברגליו בריקוד של קוזאק ולשיר שיר היתולים. בעינים חרדות ומלא פחד עמד ר' יעקב יהושע והסתכל על חילול הקודש ומלמל לעצמו:
- השטריימל של הרבי הזקן!! בגדי כהונה!! אוי לנו, או לעינים שכך רואות.
בינתיים נכנס המפקד לחדר וראה איש רוקד בשטריימל. חשב שהיהודי רוקד בשטריימל, נהנה מאד ומרוב חדווה היכה באקדחו מכה חזקה על ראשו של הרוקד.
- רקוד, רקוד.
- איש הגסטאפו התגלגל על הרצפה והשטריימל בראשו - שותת דם.
ר' יעקב יהושע ראה בנקמת השטריימל של רבו הזקן. "
|
|
|
|
|
|
|
|
|