בפתיחתה של תערוכת-הציירים במגדל-דוד בירושלים הכריז שר החינוך והתרבות על תכנית שעלתה במחשבה להקים "קריית אמנים" בעיר העתיקה. הבשורה הזאת הובלטה בעיתונות כעיקרו של טקס-הפתיחה וזכתה להדים חיוביים ביותר.
למעשה, כבר יש תקדימים לרעיון זה. קריית-אמנים קיימת, כידוע, מזה שנים בצפת. אפילו כפר נטוש שלם – כפר עין-הוד – כולו אמנות, ואין צריך לומר יפו הקדומה. לגבי זו קיימת גם חברה מיוחדת, משותפת למשרד התיירות ולעיריית תל-אביב, ומטרתה המוצהרת של חברה זו להוסיף ולפתח את חלקה הקדמון של העיר, "כמרכז לאמנות ובידור", על-ידי אכלוס השטח באמנים והקמת סטודיות, גלריות ומועדונים אמנותיים.
קשה לומר, אפוא, כי ההכרח הוא שהעלה רעיון זה לגבי ירושלים העתיקה וכי ההספק האמנותי גולש על גדותיו עד כדי כך ש"קריות האמנים" הקיימות אינן מספיקת. היה מקום להניח כי אפילו רק מבחינה זו של היש המצוי כבר בעין, יכלה ירושלים העתיקה, שלאחר מלחמת-ששת-הימים, להיות נבדלת מערים קדמוניות אחרות על-ידי שהיא תוסיף לעמוד על תילה בלב קריית-אמנים. באה הצהרתו של שר החינוך והתרבות והפריכה סברה זו.
היקפה ופרטיה של התכנית, לגבי ירושלים, עוד לא נקבעו, אך דומני שעוד לפני התפרסם פרטי הביצוע ראוי רעיון זה לתהות עליו לא רק מצד היותו מיותר מבחינה כמותית, כנ"ל, אלא אף מעצם מהותו. דומני כי יש בו כדי לעורר תהייה והתנגדות אף מפני נימוקים שהם יסוד ענייניו של משרד החינוך והתרבות עצמו, כלומר מנימוקי תרבות ומנימוקים חינוכיים ואף מתוך נימוקים שבאמנות עצמה, במידה שהאמנות היא עניין שבטעם טוב.