מאמרים  • • •
נ. אלתרמן: מן השיר הלירי הבודד אל הראיה הפואמטית - חנה יעוז
מחזור השירים "שמחת עניים" נכתב במחצית השניה של 1940, וראה אור בסוף מרץ 1941  לפיכך קיימת נטיה ברורה בקרב חלק נכבד מהמבקרים והחוקרים להתייחס ליצירה זו של נ. אלתרמן, על רקע גורלה של יהדות אירופה בשנות ה-40.  אולם גם התייחסות גלויה ביותר – כגון זו של ג. קצנלסון במאמרו: "מגילת האש של דור השואה"  – איננה מצביעה על טקסטים שיריים ב"שמחת עניים", המתייחסים בגלוי, או באמצעות רמזים שאין להטיל בהם ספק, אל נושא השואה". ג. קצנלסון כותב בעיקר על "הקשר בין החי לבין ההיסטוריה הלאומית שלו". בסיום המאמר, בהתייחסו לשורה של נ. אלתרמן: "שפתי האב אינן נעות, אך קול האב עוד ישמע" – כותב ג. קצנלסון: "ואמנם זוהי המשמעות העמוקה ביותר שנודעה למסורת ולהיסטוריה הלאומית בכל אשר נפעל וניצור, נכונן גם נחדש – נשמעים קולותיהם של אבותינו. מכוחם יש קיום לכוח היצירה שלנו, והם השומרים עליו לבל ייגרף במערבולת הניוון. אי אפשר להם למות, שכן בלעדיו פוסקים גם אנו לחיות". למעשה, הטיעון המרכזי של המאמר – הקשר בין "שמחת עניים" לבין הגורל ההיסטורי של העם היהודי – ועל כך אין חולקין, אולם לגבי ההתייחסות לאירועי השואה, או לגורל הספציפי של יהדות אירופה עד מרץ 1941 – אין כל קביעה משמעותית במאמר שלפנינו. יש חוקרים הנוטים לקשור את ,שמחת עניים" עם הסיטואציה הארץ-ישראלית" של אמצע שנת 1940. 


חזור
  
 
בחסות: תמ"א 38 - האתר המרכזי
© כל הזכויות לאתר נתן אלתרמן שמורות לטרגט מערכות בע"מ, עיצוב האתר - סטודיו קליימקס