יפה עשה ש. צמח שנטל חירות ביקורת וקם לבדוק את תרגומי לשירו של בֶּרנֵס. שיר קטן זה, מפניני ספרות העולם, ראוי הוא שידקדקו עם מי שמריק אותו מכלי אל כלי.  גם כבודה של מלאכת התרגום העברית אינו דבר של מה בכך וראויה היא שיהא אדם תובע את עלבונה כשהוא מוצא כי נוהגים בה זלזול ועושים אותה רמייה. דברים אלה בירורם בפומבי חובה היא. אך משום כך אולי לא יהיה זה מופרז אם אבוא אף אני, אחרי ש. צמח, ואטריח שוב את הקורא על פרשה קטנה זו. 

 

ערעורו הראשון של ש. צמח הוא בענין שורתו הראשונה של השיר – John Anderson, my jo, John. שורה זו, שהיא גם שמו של הזמר, תירגמתי "ג'ון אנדרסון, ג'ון, ג'ו שלי" וש. צמח מסיק מכך כי "אלתרמן ראה תיבה זו Jo קיצורו של John", וכי "אילו עיין בשירי בֶּרנס שיצאו לאור בפינגווין (והניב הסקוטי מבואר שם באנגלית) היה עומד בלי קושי, כי Jo פירושו חביב יקיר". Jo אינו, אם כן, קיצורו של John וכעדותו של שץ צמח אפשר לעמוד על כך בלי קושי. כדאי רק להוסיף בהזדמנות זו כי מאחר שתיבה זו Jo היא תואר של חיבוב לאהוב-נפש, הרי יש לשער כי שירו זה של בֶּרנס אינו המקום האחד שבו היא נקרית וקרוב לוודאי שהיא מזדמנת גם בשירים אחרים של אהבה ורעוּת אשר למשורר זה, בלא קשר עם אותו ג'והן אנדרסון או עם כל ג'והן אחר – ואף בזמירות אחרות אשר בניב הסקוטי. ואכן: מלת-חיבוב זו היא מן המצויות בבאלאדה ושיר-האהבה של הצפון ואף אצל בֶּרנס עצמו היא חרוז-חוזר מקובל בזמירותיו. יתר-על-כן: אין זה תואר של חיבוב לגבר דווקא, ובשיר הסקוטי גם הנערים קוראים לנערותיהם my jo. לשם מה אני מספר זאת רק כדי להוסיף ולומר כי ש. צמח, מאחר שגילה שהמתרגם חשב את Jo לקיצור של John, צריך היה להוסיף ולגלות למען מידת הגיון, כי אותו מתרגם לא זו בלבד שלא עיין במילון אלא שישב להעיק את שירו של בֶּרנס לעברית, בלי לדפדף, לפחות, בשאר זמירות שבספר זה, או באחד מן הספרים שמהם העתיק עוד באלאדות אחדות לאותו צרור שב"אורלוגין".  שכן אילו דיפדף וקרא פה ושם, ולוּ רק כדי לצאת ידי חובה, לא היה אץ להניח בלי קושי כי Jo נגזרת מ-John, כמעט כמו שאין להעלות על הדעת בנקל כי איש העוסק עיסוק כלשהו בתרגומים מעבית יחשוב כי התיבה העברית, רבי, למשל, נגזרה מקולורבי.  קיצורו של דבר, רצוני לומר כי כדי להיכשל בתואר מקובל כל-כך נחוצה בכל-זאת קצת סייעתא דשמיא ודרוש לכך לא רק מזל מיוחד, כי אם גם מאמץ מסוים של שכל ושל דמיון.