בשיר "עוד חוזר הניגון" לכל אחד מה"גיבורים" הוקצב מקום מצומצם מאוד:
לניגון ולדרך – שורה אחת, להלך-בעל-הניגון, לאישה, לעיר – רק שתי מילים.
בו בזמן, לכבשה ולאיילת, שהן כביכול דמויות בנות-חלוף לא חשובות הוקצבו שתי שורות שלמות.
אולי גלום כאן רמז לכך שלהלך, כמו לאורפוס מהמיתוס היווני, יש לו יכולת ליצור קשר עם בעלי-החיים ולהשפיע עליהם?
האם הועלה רעיון כזה בעבר? האם כדאי לחשוב בכיוון זה?
אדולף גומן, כרמיאל
|