מחפשת את הקטע מתוך המחזה של אלתרמן ״כנרת כנרת״ שממשיל את הכנרת לדעה על לחיו של העולם. האם מישהו יכול לעזור ?

תודה
חגית

הצלם:
שְׁקֵטָה, אָחִי, זוֹ לֹא מִלָה.
לְמַטָה, אֶחָא, הַכִּנֶרֶת נָחָה,
וִלְמַעְלָה, מָה? רָקִיעַ שֶׁל דְמָמָה.
וְזֶה כִּשְׁתַּיִם עֲלוּקוּת גַם יַחַד
מַמָש מוֹצֵץ מִמְך אֶת הַנְשָמָה.
ומֵרָחוֹק הָרִים שֵׁקֵטִים הִכְחִילוּ
וְתַן רָחוֹק בּוֹכֶה מֵאֵיזֶה גַיְא.
כֵּן. כָּל אוֹתָה תִּפְאֹרֶת שֶׁאֲפִילוּ
הַקִיץ' עַצְמוֹ בָּה מִתְבַּיֵש וַדַאי.
כֵּן, אַךְ כְּשֶׁאַתָּה – מַה תַּעֲשֶׂה לָה ? –
שׁוֹקֵעַ בְּתוֹךְ זֶה קִמְעָה קִמְעָה,
זֶה כְּבָר לֹא אַקְוָרֶלָה אוֹ פַּסְטֶלָה
זֶה כְּבָר... אַתָּה יוֹדֵע מַה זֶה? שְׁמַע:
כָּל הַסְבִיבָה הַזֹאת אֲשֶׁר מִנֶגֶד
הִיא כְּדִמְעָה נוֹצֶצֶת וְּגדוֹלָה,
דִמְעָה בּוֹכָה, שׁוֹתֶקֶת וְשׂוֹחֶקֶת,
קְפוּאָה עֲלֵי לֶחְיוֹ שֶׁל הָעוֹלָם.


(עמ' 126)