אם כך, קבל עוד "מידע חסר שימוש"
אביו יצחק אלתרמן מת בגיל דומה (58) ואחותו לאה אלתרמן - להב (נפש קרובה מאד) קצת יותר צעירה: בגיל 53 וזמן לא רב (כ 4 שנים) לפני מותו של נתן אלתרמן. שניהם מתו מסרטן.
2 העובדות האלה יתכן שהשפיעו על מותו אפילו יותר מהשתייה המופרזת.
והנה עוד קצת מידע המחזק לכאורה השערה כזאת:
(ובעקיפין מחליש טענה דומה כאילו אכזבתו מההיענות של עם ישראל לרעיון א"י השלמה הוא שדחף את אלתרמן אל מותו)
בספר השירים האחרון שלו "חגיגת קיץ" שהינו מעין מחזה רצוף שירים, משתתפת דמות המכונה: "המחבר".
מטבע הדברים אלתרמן שם בפיה של דמות זאת טקסטים (רובם בפרוזה, אך לא כולם) שנשמעים כבאים מפיו שלו באופן כמעט ישיר. לדוגמא השיר "דבר המחבר אל כוסו" המתעד את חיבתו או בעצם יחסו הדו-משמעי אל האלכוהול.
כבר שיר זה מנפק לך, ממש מפי הסוס, מידע על נזקי השתייה המצטברים בגופו של המשורר, ואת העובדה כי היה מודע לכך מאד.
אך יותר מעניין הוא השיר שבא מיד אחריו, המכונה: "עוד מדברי המחבר".
בשיר זה מתדיין המחבר עם עצמו בדיוק על הנושא שלנו, וכרגיל מביא שתי דעות מנוגדות מתוך אותו הפה.
והנה ציטוט קטן של אחת מהן, שלדעתי ידה היתה על עליונה בסופו של דבר.
"על כל מקרה, אם מחר
בערב לא ניפגש
תדעי שנמנעתי, מאחר
שהגוף, כנראה, התעקש.
אגיע יותר מאוחר.
אולי בלי גוף. מה יש? "
סוף ציטוט.
מכיון שהקטע הוצא מהקשרו, חשוב לציין כי הנמענת כאן, כבר איננה הכוס, אלא סטמבול, המייצגת במחזה , בין השאר, את כל העולם הנגלה, ולצורך דיוננו את עולם החיים, בניגוד לעולם המתים.
אלתרמן מודיע כאן לעולם החיים כי יתכן שהגיע הזמן להיפרד.
כמובן שהוא מבטיח עוד לחזור, גם אחרי המוות, הבטחה ישנה נושנה שלו, וחוזרת תמיד , עוד מתקופת "שמחת עניים".
ובינינו, האם הוא לא קיים אותה? אפילו באתר זה? אפילו בפורום זה?
אך נשוב ל"חגיגת קיץ".
לקראת סוף המחזה והעלילה מופיע קטע ששמו "ראיון עם המחבר" ובו מנבא אלתרמן באופן כמעט ישיר את מותו הקרוב.
דוגמא קטנה:
" שאו תודה - אמר הוא - ברם
עליכם לדעת, נכבדי,
כי שום כוחות שבעולם
מפה לא יוציאוני חי"
ובכלל, כל 4 - 5 הקטעים האחרונים של הספר עוסקים - בקדחתנות של סיום מתקרב - בנושא המוות, ומחזקים השערה לפיה אלתרמן כבר החליט (או "ידע") כי הגיע הזמן.
ולהיבט הרפואי או הפר-רפואי: "החלטה" זאת, או "ידיעה" זאת יתכן מאד שהשפיעו עליו, שכן ידוע כי לפני אשפוזו הוא דחה מספר איתותים של הגוף כי משהו לא בסדר, כנראה כי חשב שכבר "אין טעם".
בכך קירב בעצם את קיצו במו ידיו.
מידע נוסף: הספר "חגיגת קיץ" התפרסם כ 4 שנים לפני מותו של אלתרמן. |