| : |
|
נוצר ע"י על 27 ספט 2015 12:24
אני מסכים. יש לו כמה זכויות
אני גם מבקש להחליף את הביטוי אג'נדה פוליטית באג'נדה חברתית.
אולי נגררתי קצת בגלל "דמות האב" של יוסי.
אם כן, נסכם:
קצת שטחי
אג'נדה חברתית בוטה מכדי להיות איכותי באמת
ספר לא ממש רע
אבל מועמד לפרס ספיר? אותי זה מפחיד! |
| שם משתמש: |
|
|
|
| קוד אבטחה: |
|
|
|
| נושא: |
|
RE: אלתרמן ב"גן נעמי" |
|
| הודעה: |
|
|
|
|
|
|
| סקור נושא |  | |
אקי
 |
| 27 ספט 2015 12:24 |
|
אני מסכים. יש לו כמה זכויות
אני גם מבקש להחליף את הביטוי אג'נדה פוליטית באג'נדה חברתית.
אולי נגררתי קצת בגלל "דמות האב" של יוסי.
אם כן, נסכם:
קצת שטחי
אג'נדה חברתית בוטה מכדי להיות איכותי באמת
ספר לא ממש רע
אבל מועמד לפרס ספיר? אותי זה מפחיד! |
|
|
|
|
בן משה
|
| 25 ספט 2015 22:55 |
|
קראתי את הספר
די מסכים למה שנכתב כאן, ובכל זאת ספר לא רע
עורך דין שכל עורכי הדין בספרו כל כך מנוולים מגיע לו אולי קצת קרדיט |
|
|
|
|
אקי
|
| 24 ספט 2015 16:15 |
|
ממש במקרה נפל לי לידיים ביום כיפור, ספרו של ישי (בן יוסי) שריד, "גן נעמי".
עלילת הספר מתרחשת בצפון הישן של תל אביב, והמחבר מצא לנכון לשלב בו טיול קטן לרחוב שדרות נורדאו הסמוך וצפייה לעבר דירת משפחת אלתרמן: נתן, רחל ותרצה, בקומה השלישית.
תוך כדי כך חשף טעות מביכה בתהליך התחקיר שלו, שכדאי לו ללמוד ממנה.
בספר מסבירה הגננת הותיקה ליורשתה החדשה, שאלתרמן כתב את יצירותיו "במרפסת סגורה".
לא כך הדבר.
כיום, כאשר כל מיני שירי יתושים מיוחסים לאלתרמן ומאיימים להיכנס להיסטוריה, ראוי לתקן ומיד.
אומנם כיום חצי מרפסת בבית מספר 30 קומה ג' - סגורה, ויתכן שמכאן טעותו של שריד. זאת, אם תחקירו כלל צפייה מן השדרה ותו לא. אבל האמת היא שסגירת חצי המרפסת היא פרי יוזמתו של הבעלים החדש, שנים רבות אחרי פטירתו של אלתרמן.
כשאלתרמן עוד היה בחיים, היתה זו מרפסת פתוחה ורגילה לכל דבר, בדומה לכל מרפסות צפון תל אביב (החדש דאז), במיוחד אלה הפונות לכיוון צפון, ונהנתה מבריזה נפלאה שזרמה החל משעות הבוקר המאוחרות לאורך שדרות נורדאו מכיוון הים וגן העצמאות.
החדר בו כתב אלתרמן היה משמאל (ממזרח) למרפסת, והיה חדר רגיל לכל דבר, עם חלון הפונה אל השדרה. אומנם לא גדול, אבל על פי הסטנדרט של הימים ההם (שנות החמישים של המאה שעברה).
תיאורו של שריד, המצטרף אל "דירה קטנטונת" (שוב, במציאות: 3 חדרים , סטנדרטית לגמרי בימים ההם) משרת היטב את רוח הספר כולו, שמתאפיין בדיכוטומיוֹת די משמימות: "טובים - רעים", "עשירים - עניים","אשכנזים - מזרחיים", "אמיצים - פחדנים", "בריאים - חולים", "הומואים - סטרייטים" ואפילו: "זקופים - כפופים" ו "גבוהים - גוצים".
יש איזה 2-3 יוצאים מן הכלל, אבל הם טובעים בביצה הכללית ולא נודע כי באו אל קירבה.
סביב המתרס הזה שבונה ישי שריד, אלתרמן אמור כנראה לתפוס מקום טוב בצד ה"עניים" וה"טובים", ומכאן: דירה קטנטונת וכתיבה במרפסת סגורה.
תוך כדי הקריאה דימיתי לראות את דמותו השחוחה להכעיס של אבא יוסי, מאחורי כתפו של הכותב, שמבחינה טכנית (קצב התפתחות העלילה, שפה לא מתייפיפת וכו') דוקא מגלה יכולת כתיבה לא רעה. אלא שמה לעשות, ספרות עם אג'נדה פוליטית לעולם מקדיחות את התבשיל. |
|
|
|
|
|
|
|
|