| : |
|
נוצר ע"י על 16 אפר 2022 20:26
זה לא הקובץ הנכון. התכוונתי לוורסיה אחרת מוקדמת יותר |
| שם משתמש: |
|
|
|
| קוד אבטחה: |
|
|
|
| נושא: |
|
RE: "חגיגת קיץ" ו"הפרשה" |
|
| הודעה: |
|
|
|
|
|
|
| סקור נושא |  | |
יוסי גלובינסקי
 |
| 23 מאי 2022 22:04 |
|
עוד הוכחה מעיזבון בן גוריון לכך שבעיני בן גוריון, לוי אשכול נחשב לשקרן וגולדה מאיר לבוגדת.
ב 23/7/65 (ולא 27/3/65 כמו שנכתב בטעות ברשימת המקורות של פרופ' דן לאור למאמרו "אלתרמן בפרשת לבון") פרסם אלתרמן בטור השביעי ב"דבר" מאמר בשם "לישרים תהילה" (השם לפי מחזה של הרמח"ל בו הגיבור ששמו "אמת" נאבק בגיבור אחר בשם "שקר" – ראו ויקיפדיה) ובו הוא תוקף קשות את ה"רוב" של וותיקי מפא"י המתנכלים ל"מיעוט" של צעירי מפא"י שחברו לבן גוריון בדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית בניהול שופטים על "הפרשה" ועל "ועדת השבעה" שמינה אשכול כדי לנטרל הקמתה של ועדה כזו.
למאמר זה ענה שבוע לאחר מכן, ב 30/7/65, זלמן ארן במאמר שכותרתו "ויכוח עם מפא"י – מודל 1965". בין השאר הוא מציין: " בן גוריון לא "גורש" מהממשלה אלא י צ א מהמפלגה עקב הכרעות נגדו, וייסד מפלגה חדשה, המתנהגת כיריבה גמורה למפא"י".
מיד באותו יום – 30/7/65 – כתב בן גוריון בכתב יד צפוף מכתב ארוך לזלמן ארן. הנה כמה קטעים ממנו המראים בעליל שבן גוריון התייחס ללוי אשכול כ"שקרן" (ציבא) ולגולדה מאיר כ "בוגדת" (הלן).
"זיאמה היקר"
"עדיין איני סבור שהמיעוט כולם צדיקים והרוב כולם רשעים, וגם אם תגרש אותי מהמפלגה לא תגרש מתוכי יחסי להרבה חברים במפלגה כלאנשים יקרים, ומשום כך אני כותב לך מה שאני כותב, לאחר שקראתי מאמר המצער ומכאיב "וכוחים מפא"י – מודל 1965".
"אתה קובל על נתן אלטרמן שהוא תוקף במאמרו ("לישרים תהילה") את לוי אשכול על דבריו החמורים בישיבת המזכירות, והוא מגדירם כדברי לעז והוצאת דיבה."
"ואני נשתכנעתי לא מסיפורי זרים, אלא ממה ששמעתי באוזני וממה שראיתי בעיני – שאין אדם זה (לוי אשכול) ראוי להיות נציג המדינה האומה. הוא אינו איש אמת, הוא אינו רואה את הנולד, ועושה צעדים משובשים כאילו לתקן משהו – ומוסיף קלקול."
"כלום ראוי איש המספר לחבריו לא אמת, וגם עושה זאת בכנסת – ראוי להיות ראש ממשלה?"
"במרכז המפלגה ביום 13/12/1964 סיפר אשכול במעמדך ובמעמדה של גולדה: "הרי על דעת המקום ועל דעת המפלגה ועל דעת הכנסת – הוקמה ועדת שרים במקום ועדת חקירה". אתה ידעת שהכנסת לא החליטה על ועדת שרים – ושתקת. גולדה ידעה – ושתקה. קמתי אני ושאלתי: "הייתה החלטת הכנסת?" ואשכול ענה: "כן". שוב – לא אתה ולא גולדה, ושניכם ידעתם שאין זה אמת - שתקתם."
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 16 אפר 2022 22:07 |
|
| אכן הקישור האחרון הוא הנכון. מה שקשור לחגיגת קיץ מתחיל בעמוד 55 של ה PDF. |
|
|
|
|
דוד גוטרזון - מנהל האתר
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 16 אפר 2022 20:26 |
|
| זה לא הקובץ הנכון. התכוונתי לוורסיה אחרת מוקדמת יותר |
|
|
|
|
דוד גוטרזון - מנהל האתר
|
|
אריה גלאון
|
| 14 אפר 2022 17:32 |
|
האמת לגבי נכונות פרשנותו של ד"ר גלובינסקי בהצעת השמות ציבא והלן אכן טעונה הוכחה אולי ידע אישי מצד מקורבי ב"ג ו/או אלתרמן. רק אומר שגם לאחר קריאת בקורתה של פרופ' שמיר, פרשנות ד"ר גלובינסקי להצעת אלתרמן לב"ג בעניין זה,לי עדיין נשמעת סבירה למדי.
מבלי להיכנס לוויכוח עצמו, אומר שהשימוש שעושה פרופ' שמיר באלמנט היופי של הלן מטרויה vs גולדה איננו לדעתי טיעון רלבנטי . האלמנט שיש להתייחס אליו כאן הינו אלמנט הבגידה: בעיני הדבר דומה למשל כך שאת איכות נגינתו של פסנתרן קובעים על בסיס יופיו.
פסח שמח ושווה במחוזותינו.
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 13 אפר 2022 03:34 |
|
פרופ' זיוה שמיר הגיבה במאמר שמתפרסם לראשונה כאן באתר לאשר כתבתי לעיל. אני מודה לה ומעריך מאד את נכונותה ממרומי האקדמיה לספרות להגיב לכתיבתו של "סתם חובב אלתרמן" שכמוני. לצד שבחים על רעיונותיי בפזמון "ילדי ההפקר" לא חסכה ממני את שבט הביקורת בנושא "מדרש השמות" ב"חגיגת קיץ". לדעתה הרחקתי לכת בהצעתי שאלתרמן שינה בכתב ידו על גבי הגרסה המודפסת את שמות גיבוריו עולי מרוקו מ"אלברט" ו"ג'נט" ל"ציבא" ו "הלן" ומסר מיד את העותק לדוד בן גוריון, על מנת לעודד את רוחו של בן גוריון שהובס אז בעניין "הפרשה" על ידי לוי אשכול וגולדה מאיר. "ציבא" שהוא האב טיפוס של השקרן בתנ"ך, שלפי חז"ל הדיבר התשיעי "לא תענה ברעך עד שקר" נאמר בלשון יחיד כי הוא, ציבא, עבר עליה במאת האחוזים – הוא לוי אשכול שהקים את "ועדת השבעה" השקרית שטיהרה את פנחס לבון לטובת המפלגה ולא אפשרה לוועדת חקירה ממלכתית בנושא "עסק הביש" לקום. "הלן" היא הלנה היפה שעשרה מלכים חיזרו אחריה והיא בחרה בסוף במנלאוס, אבל בגדה בו וברחה עם "פאריס" נסיך טרויה וכך גרמה לחורבן טרויה על ידי מנלאוס. כמו "הלן" גם גולדה מאיר שבן גוריון אהב אותה אהבת נפש – בגדה בו וגרמה להדחתו בגין דרישתו להקמת וועדת חקירה ממלכתית בנושא "עסק הביש".
לפני שאתייחס לדברי הביקורת אביא כאן בקיצור את הצעתה של פרופ' שמיר לתופעת החלפת השמות על ידי אלתרמן לאחר שהספר ירד כבר לדפוס. "ג'נט" הוחלפה ב"מרים-הלן" שהוא בעצם השם הצרפתי: "מארי-הלן" המקובל באותה מידה אצל יוצאי צפון אפריקה. הקידומת מרים מראה ש"מרים הלן" גם נולדה במרוקו לחוף ימים וגם ברחה מהעיירה המדברית שבנגב אל תל אביב השוכנת לחוף ים (מרים – ים). הסיומת "הלן" מראה שהיא יפה כמו מרבית עולי צפון אפריקה.
השם "ציבא" שמקורו בתנ"ך ואותו מגדירה פרופ' שמיר: "איש תככים אופורטוניסטי" שניסה להדיר את נכדו של שאול "מפיבושת" ולהשתלט על נכסי המלוכה של שאול, מוצג לבן גוריון דווקא כדי להזכיר לו (בהפוכה) את "מפיבושת" כדי שילמד ממנו לנהוג חסד בעולי מרוקו כמו שדוד נהג חסד במפיבושת למרות שהוא מצאצאיו של אויבו שאול המלך.
עובדה קיימת היא שנתן אלתרמן "ברגע האחרון", כדבריה של פרופ' קרטון בלום, אחרי שהיצירה כבר הודפסה, שינה את שמות גיבורי היצירה ומסר את השינויים בכתב ידו לדוד בן גוריון. ישפוט הקורא בעצמו איזה משני הפירושים לאותו שינוי שמות הוא יותר מדליק, יותר חד, או בפשטות - יותר אלתרמני.
אנסה עכשיו להקהות ולו במעט את שבטי ביקורתה של פרופ' זיוה שמיר על אשר כתבתי. ביקורתה משני סוגים: הסוג האחד - אי עמידה במבחן "ההיגיון הפשוט", והסוג השני – אי עמידה במבחן "העובדות לאשורן".
ביקורת מסוג "הגיון פשוט" – בלתי סביר ש"הלן" מרמזת לגולדה מאיר. זאת הואיל ו"הלן" הייתה היפה בנשים בעוד גולדה מאיר הייתה מכוערת. "תירוץ" ראשון ובסיסי ל"קושיה" זו הוא כמובן שאנו משווים כאן בגידה לבגידה ומה אכפת לנו אם שתי הבוגדות האחת הייתה יפה והאחת מכוערת?
לדעתי די בתירוץ פשוט והגיוני זה, אבל אחלץ חושים לכבודה של גולדה. התבוננות פשוטה בתמונותיה של גולדה בצעירותה מראות אישה יפה למדי. מסתבר שפרופ' שמיר היא ביקורתית מאד בענייני יופי פיזי ואפילו תמונתה של גולדה בגיל 16 בו היא נראית ממש יפה לא מצאה חן בעיניה. אבל מסתבר שלטעמם של גברים רבים גולדה הייתה מושכת מאד. הנה ציטוטים מהביוגרפיה של גולדה כפי שנכתבה על ידי גולדשטיין:
"היחסים עם דוד רמז נוהלו הרחק מעיני הציבור והיו מלאי תשוקה, קנאה, וגם חברות. הוא השתמש בדירה שהייתה שייכת להסתדרות והפך אותה בסתר לקן האהבים שלו ושל גולדה..."
"...היא הייתה מוקפת במחזרים: הבולט שבהם, על פי גולדשטיין, היה זלמן שז"ר, שניהל אתה מערכת יחסים אינטימית לאורך שנים... גולדה ניהלה בו בזמן רומנים עם שז"ר ועם דוד רמז - לעיתים נוטה לכיוונו של שז"ר, ובזמנים אחרים מעדיפה את רמז."
"היו לה עוד קשרים רומנטיים רבים. ביישוב היהודי נפוצו שמועות על רומנים עם זלמן ארן, לימים מזכ"ל מפא"י ובהמשך חבר כנסת ושר מטעמה; ועם יעקב חזן, מנהיג השומר הצעיר. מאוחר יותר ניהלה גולדה מערכת יחסים עם הנרי מונטור הקנדי, גבר נאה ומרשים, ששימש מנכ"ל המגבית הארץ-ישראלית המאוחדת והיה צעיר ממנה בשבע שנים. על פי רכילויות, היה לה קשר מסוים גם עם ברל כצנלסון, ובזמנו דובר אפילו על בן-גוריון."
"הייתה בה הערצה עצומה לבן-גוריון, הוא היה עבורה האדם הנערץ עלי אדמות, גם כשהסתכסכה אתו בזמן כהונתו של אשכול. אני (גולדשטיין) קורא את המכתבים שבן-גוריון כתב לה ומוצא בהם הרבה רגש והרבה אהבה. הוא לא קרא לה 'אהובתי', כמו שקרא לאחרות, אבל ברור היה שהוא אוהב אותה מאוד".
ביקורת שניה מסוג "העובדות לאשורן" – גיבורת הספר אינה מכונה "הלן" אלא "מרים-הלן" שהוא שם צרפתי מובהק המקובל בין עולי צפון אפריקה לא פחות מהשם ג'נט. על כך מספר תירוצים ולבסוף התקפה. התירוצים – אני התייחסתי בהסברי לגרסה הראשונה של "חגיגת קיץ" זו שנמסרה עם התיקונים בכתב ידו של אלתרמן לבן גוריון. בגרסה זו מה לעשות הגיבורה מאוזכרת כבר בשתי הפעמים הראשונות כ"מרים-ג'נט" – כלומר השם מרים צורף לשם ג'נט עוד ביצירה המקורית כך שאלתרמן שינה בכתב ידו רק את "ג'נט" ל"הלן" ולא כמו שפרופ' שמיר כתבה. בנוסף – ג'נט מוזכרת בהמשך הספר עוד כעשרים פעמים ללא הקידומת מרים ובכולם אלתרמן שינה בכתב ידו ל"הלן" ולא ל"מרים הלן". כמובן שזו הגרסה שנמסרה לדוד בן גוריון. רק ביצירה הסופית שונה שמה של הלן בכל מקום למרים הלן אבל כאמור בגרסה שנמסרה לבן גוריון אלתרמן כתב רק "הלן". ואחרון – "מארי הלן" הוא שם נוצרי, שבניגוד גמור לדבריה של פרופ' שמיר, אינו מקובל כלל אצל יוצאי צפון אפריקה. זאת גם לפי הפרשנית הקלאסית של "חגיגת קיץ" – פרופ' קרטון בלום וגם לדבריהם של מנותח שלי מהיום ומהאחות "הרחוצה" שלי מהיום, שניהם ילידי מרוקו שאמרו לי שמעולם לא שמעו שאישה מרוקאית נקראת בשם "מארי- הלן".
לגבי השם "ציבא" – שמחתי שאחרי יותר משישים שנה מאז יציאתה לאור של "חגיגת קיץ" מישהו מהאקדמיה מתייחס בכלל לשם החידתי "ציבא" בדמותו התנ"כית ועוד יותר שהוא מהווה התכתבות עם דוד בן גוריון. עם זאת אני לא מסכים עם פרופ' שמיר שהכוונה הייתה לשפר את יחסו של בן גוריון לעולי צפון אפריקה. זאת בגלל הסיבה הפשוטה שבן גוריון באמצע שנות השישים היה חיה מובסת שהודחה ממפלגת השלטון וניסתה לאסוף קבוצה ולייסד מפלגה חדשה קטנה רפ"י יחד עם פרס דיין ואלתרמן. יהודי מרוקו עניינו אותו אז כשלג דאשתקד.
לסיום:
דוד בן גוריון, למגינת לבו של ידידו ומעריצו נתן אלתרמן, דמה בתקופת סיום כתיבת היצירה "חגיגת קיץ" ל "סוכת דוד הנופלת", לאחר שאויביו עשו עליו ממש "חגיגת קיץ". (אגב, גם שם היצירה שהיה "משלי קיץ" שונה ברגע האחרון ובכתב ידו של אלתרמן ל "חגיגת קיץ").
הנה ציטוט חלקי מפיוט מוצפן המופיע במחזור לסוכות:
"אווי סוכת דוד (בן גוריון...) הנופלת, תקים לבל תהי עוד מושפלת,...
ועל האויבים של דוד (בן גוריון...):
...זרים יאתיו לשמה בחוסף, עשות ח ג י ג ה להשתחוות בכוסף,
חרבוני ק י ץ ילהטם לשסף, סגורים במסגר על חמישים כסף.
אגב, "חרבוני קיץ" בתרגום הארמי הוא "שרבא דקייטא" ראה ב"חגיגת קיץ" על השרב.
קיץ נעים לכולם ובמיוחד לפרופ' שמיר.
שלחתי במייל למנהל האתר דוד גוטרזון את הקובץ המכיל בין השאר את התיקונים בכתב ידו של אלתרמן ל"חגיגת קיץ" בגרסתה המודפסת הראשונה כפי שנמסרה לדוד בן גוריון וצולמה מהארכיון שלו. מקווה שיוכל להכניס אותה לאתר ולצרף לכאן קישור.
|
|
|
|
|
דוד גוטרזון - מנהל האתר
|
|
אריה גלאון
|
| 19 מרץ 2022 12:50 |
|
התאוריה המאוד מעניינת המוצגת עי ד"ר גלובינסקי אכן עונה על התמיהה מדוע אלתרמן שכידוע היה בקי במקורות, הציע לב"ג דווקא את השמות הנ"ל עבור אשכול וגולדה במיוחד בהעדר כל הסבר אחר. הייתי שמח אילו פיגורות מקורבות לנושא ו/או לנפשות המוזכרות והחיות ביננו גם כיום, היו נענות לפניית גלובינסקי ומחוות דעה בעניין.
|
|
|
|
|
יוסי גלובינסקי
|
| 07 מרץ 2022 00:08 |
|
שניים מגיבורי הסיפור בספר "חגיגת קיץ" הם "ציבא" פועל יוצא מרוקו שגר בנגב ובתו "הלן" שברחה מביתה לתל אביב. בגרסה שהודפסה לצורך הגהה סופית היו שמותיהם ה"מקוריים" של האב ובתו, "אלברט" ו"ג'נט" – שמות מרוקאיים קלסיים. משום-מה על דפי הגרסה המודפסת באחת מההגהות האחרונות, שינה אלתרמן בכתב ידו את שמות גיבוריו ל"ציבא" ו"הלן". הגרסה הזו עם השינויים בכתב יד נמסרה לדוד בן גוריון ונמצאת בארכיון בן גוריון. פרשנית "חגיגת קיץ" פרופ' קרטון בלום, מציינת שאלתרמן ייחס משקל מיוחד למדרש השמות שהרי שינה אותם ברגע האחרון ממש, אבל לא ניסתה לרדת לעומקם של דברים.
אני מציע כאן "מדרש שמות" לשני השמות "ציבא" ו"הלן". העותק המדובר נמסר לבן גוריון בתקופת סיום "הפרשה". בן גוריון דרש כל השנים שתוקם ועדת חקירה ממלכתית ל"עסק הביש" שבעקבותיו נתלו חלק מחברי חולית ריגול ישראלית ואחרים עדיין נמקו בכלא המצרי. זאת כדי לברר היטב "מי נתן את ההוראה" לפעולה הכושלת, יצחק לבון שר הביטחון דאז או בנימין ג"יבלי, ראש אמ"ן דאז.
בן גוריון נתקל אז בהתנגדות עזה של "ותיקי מפא"י" שעשו כל שביכולתם למנוע הקמת ועדה כזו. מובילי המאבק היו לוי אשכול וגולדה מאיר. לוי אשכול הגדיל לעשות כשהקים ועדה פנים ממשלתית בת שבעה שרים שניקתה את פנחס לבון מאשמה. אליבא דבן גוריון זו הייתה ועדה שקרית שגם את מעלליה יש לחקור במסגרת אותה ועדת חקירה שתקום. לבסוף הובס בן גוריון, כששני אהוביו ואוהביו לשעבר אותם קידם כל השנים – לוי אשכול וגולדה מאיר – בוגדים בו ומראים לו את הדרך החוצה.
תקופת סוף שנת 1964 הייתה כבר אחרי התבוסה. אלתרמן שהעריץ את דוד בן גוריון רצה להעביר לו מסר ביצירתו (כמו שעשה לתרצה אתר ב"שיר משמר" שבאותו ספר) על ידי בחירת שני שמות חריגים לגיבוריו שיבטאו את המסר של הסלידה ממעשיהם של לוי אשכול וגולדה מאיר.
"ציבא" המקורי הוא דמות תנ"כית – עבדו של שאול המלך, לו מסר דוד את כל רכושו של שאול בתנאי שיטפח את בנו של יהונתן אהובו "מפיבושת" שהיה נכה רגליים. בתקופת מרד אבשלום יצא ציבא אל דוד עם חמורים טעוני מזון, אבל השאיר את מפיבושת הנכה בירושלים ולא אפשר לו להצטרף. הוא שיקר במצח נחושה לדוד המלך כשאמר שמפיבשת רצה להישאר בירושלים כדי לנצל הזדמנות שבה אולי ייהרגו דוד המלך ובנו אבשלום ואז הוא יוכתר למלך ויחדש את מלכות סבו שאול. נאמר בתלמוד שעשרת הדברות נאמרו בלשון יחיד (לא תרצח, לא תגנוב ולא – לא תרצחו, לא תגנבו וכדומה) כי בכל הדורות היה תמיד יחיד שעבר על הדיברה באופן "מושלם". "ציבא" מוזכר כיחיד שעבר "עד הסוף" על הדיבר: "לא תענה ברעך עד שקר". "ציבא" של אלתרמן מייצג אם כן את "לוי אשכול" שבעזרת "ועדת השבעה" השקרית חילץ את פנחס לבון ואת מפא"י כולה – מדין ההיסטוריה ו"עסק הביש".
"הלן" המקורית היא "הלן מטרויה" כפי המסופר במיתולוגיה היוונית. היא הייתה היפה בנשים ובחרה להינשא ל"מנלאוס" מתוך כעשרה מלכים מחזרים. כעשר שנים אחרי שנישאה למנלאוס בגדה בו "הלן" וברחה עם נסיך טרויה "פאריס" לטרויה. כך גרמה הלן למלחמת טרויה העקובה מדם. "הלן" של אלתרמן היא אם כן "גולדה מאיר" שטופחה על ידי בן גוריון בשנות החמישים ומונתה על ידו לשרת החוץ, אבל הייתה מגדולי מתנגדיו בעניין "הפרשה" בניסיונה להשתיק את אשר קרה ולהמשיך הלאה. זאת בעוד בן גוריון עומד על כך שהאמת תצא לאור והאחראי ייתן את הדין על המחדל בעוד הנושא חם ואנשי החוליה עדיין נמקים בכלא המצרי. בכך בגדה גולדה מאיר בבן גוריון ולכן כונתה על ידי אלתרמן – "הלן".
ברצוני להרחיב את הנושא למאמר שיעסוק גם בסיבה להחלפת שם היצירה מ"משלי הקיץ" ל"חגיגת קיץ". אבל לפני כן אשמח לשמוע ממשתתפי הפורום הערות והארות לתאוריה המוצגת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|