אמנם עברו כבר ימים מספר מאז שודרה התוכנית ברשת ב', אך רציתי להביע תמיהה קלה על דבר מה שהפריע לי בתוכנית.

התוכנית בהשתתפותם של אריאל הירשפלד ויוני רכטר היתה מהנה ונעימה ברובה, וניכר שכל הדוברים כולם דיברו מאהבת אלתרמן גדולה. עם זאת יחס המנחה {כמו גם "אישורו" של הירשפלד} לשירתו הפוליטית-אקטואלית של אלתרמן היה מאכזב בלשון המעטה.
המנחה (וסליחה ומחילה ששכחתי את שמה) שיתפה/קבעה בתחושתה ששירתו הפוליטית של אלתרמן נשמעת לה רובה ככולה כפרופגנדה, ויצרה הרושם גם בעקבות הסכמתו של הירשפלד (שבקיאותו בוודאי היתה יכולה לתרום לדיון יותר מקביעה שטחית זו)כמו היה מדובר בלהטוטי לשון ריקים הנועדים לשכנע, לסמא ולהשפיע במגמתיות על דעת הקורא ותו לא. כך נוצרה יתכן תחושה בלב מי מהמאזינים שמדובר בשירה ריקנית, מגמתית וחסרת תוכן.
אין לי אלא להלין על כך, שבתוכנית של שעתיים תמימות היחס לשירתו הפוליטית היה כה שטחי וחד משמעי ולנחש שיתכן שהדבר נובע אולי מרוח התקופה בה אנו חיים היום (תקופה בה שירה ציונית, אוהבת עם, מולדת, צבא ומדינה כמעט ולא נכתבת ואם כן נחשדת מייד בטוהר כוונותיה) ואולי גם מהשקפות פוליטיות מסויימות של מי מהדוברים במחילה מכבודם.

אשמח לקרוא דעתם של אחרים כאן בנושא.

לא האזנתי לתכנית, אבל אני לא מופתע בכלל
למעשה הייתי מופתע אילו שמעתי משהו אחר.
את מתארת את המצב כמו שהוא וגם מאירה תופעה די מעניינת

יתכן שמדובר באמת ברוח התקופה, אבל כדי לתרום משהו אנסה, ברוח נתן אלתרמן, לקחת את זה לכיוון ההפוך.

אולי רק במבט לאחור, ורק על בסיס הבנת רוח התקופה דאז, אפשר להבין את התופעה של שירי הטור השביעי של אלתרמן.
עם כל ההערכה לכשרונו הטכני של אלתרמן המציץ אלינו משירים רבים של "הטור", מותר להטיל ספק אם "תופעת הטור" יכלה להתרחש כיום, גם אילו בדרך נס חזר אלינו המשורר/ הפובליציסט עצמו, במלוא כוחו.
בעת כתיבת שורות אלה אני עושה ניסוי מחשבתי, ובו נתן אלתרמן כותב טור שבועי ב Y-NET.
סיימתי לקרוא את הטור, העוסק הפעם ב... נניח... פרשת גירוש 400 ילדי העובדים הזרים, ומצליף בנו כמו שמגיע לנו.
בסקרנות מהולה בחשש אני יורד אל טור הטוקבקים.
האם בכלל יהיו כאלה?
הנורא ביותר יהיה אם לא תהיה כל תגובה. אם לא יהיו קוראים.
שיהיה רק "אלתרמן – תתפטר יא מניאק מפאיניק מושחט!. " (בטי"ת!). אני מפלל.
אפילו על: "יותר מדי יאמבים/ טרוכאים" , בחתימת "נתן זך", חתימה בדויה כמובן, הייתי מתפשר...

מה אתם אומרים?
היתכן כי שיעור הקומה היה עושה בכל זאת את שלו והיינו מקבלים שם דיונים סולידיים, יחסית, בענייני השעה? ברוח מדור הקוראים של הארץ למשל?
האם היה קם לנו מרדכי שלו חדש, פרופסור לעתיד לבוא, שהיה מגיב באמצעות שירים משלו?
אמנם ברור לי שגם אם כן, היה נדרש כאן סינון טוקבקים קפדני של המערכת,
אבל תגידו את האמת, האם לא מתגנב ללב הספק: שמא גם כיום יש מקום לטור כזה?
אולי אין שום בעייה עם "העת", עם "רוח התקופה", וכל מה שחסר לנו הוא משורר בעל שיעור קומה?
אחד שמוכן ללכלך את ידיו "... בסיד/ או בדפוס או בדיו על מחברת"? ("ערב רחוק", "עיר היונה")
ולומר דברו "בקול גדול ובלי חשש מפני הזול" ("ליל חנייה" , שם)

כך או כך: אין ספק, שדעתה של המנחה, כפי שהבאת אותה, וגם של שאר המשתתפים, אינם אלא אנאכרוניזם במקרה הטוב, וסתם שטחיות במקרה הרע.
הטור השביעי היה בימים ההם ממש מוסד.
על הירשפלד אני במיוחד מתפלא.
מהאיש המפרש אפילו את השיר "אליפלט" כשיר מחאה על הקרבה מיותרת של חיי חיילים (פרשנות שאינני מקבל), הייתי מצפה שיזהה ויאזכר בתוכנית גם את שירי הביקורת על מוסדות המדינה, לעתים חריפה מאד, המאכלסים בשפע את הטור השביעי.

האם מדובר בלהטוטי לשון? יתכן.
ריקים או לא, זאת כבר שאלה אחרת.
אבל העובדה שאין לחלוק עליה היא השפעתם האדירה על הציבור במדינה.
מחוקר כל-כך מלומד כהירשפלד, הייתי מצפה שיתהה על "התופעה", על הכוח הזה של הכותב, שינסה להבין מנין הוא בא, "איך הוא עושה את זה" וכו' וכו'.
אמנם לא דיון ממש בתכנית כזאת, בגלל קוצר היריעה, אבל בה לפחות שישים את סימני השאלה, שיסמן את התופעה ולא יקבע במשתמע כי כל הציבור דאז היה עדר של חמורים.